סיפור חדש! אני הוא ואנחנו..

תמשיכיייייייייייייייי 😁

אוקי אנשים החלטתי
חח הסיפור לא נגמר
הוא רק "מתחיל" פשוט עוד מעט יהיה הפרק הכי הכי הכי של כל הסיפור
ואח"כ הוא ממשיך ברצף כי אני נהנית ממנו ולא בא לי לסיים אותו כ"כ מהר!

הוא-

"תראה בקשר לשרון.." הוא התחיל לדבר
"תראה דוד.. אני גם ככה יודע שהיא לי עשתה כלום!"
"זה לא כ"כ נכון..תראה כתוב לי ששרון יצחקי אכן..." הוא התחיל לדבר
"עצור! עצור שנייה! השם משפחה שלה זה יצחק לא יצחקי!"
אמרתי בכעס
"אוי.. אני אתקשר אלייך עוד מעט בסדר?" הוא אמר בקול מתנצל
"בסדר.." הסכמתי
חיכיתי לייד הטלפון
ומייד לאחר 2 דק' שוב הטלפון צלצל
"הלו!?" עניתי במרץ
"חח שומע" הוא גיחח
"כולי אוזן.." עניתי
"אני יודע שהיא לא לקחה כלום נכון? היא נקייה נכון?" שאלתי
"חחח כן כן הכל בסדר, שמור על עצמך ילד!" הוא אמר
"בסדר.." עניתי
ידעתי שהיא לא עשתה כלום והיא נקייה מאשמה
מיד התקשרתי להודיע לה
"הלו..?"
"הלו? שרון?"
"כן?"
"שומעת?"
"כן.."
"אז דוד שלי התקשר מהמשטרה ואמר שאת נקייה, את ידעת את זה גם ככה
רק רציתי שתדעי שהתוצאות כבר הגיעו"
"אה יופי, תודה רבה אורן!"
"בקשה.." אמרתי
הלב שלי פעם, היו לי פרפרים בבטן הייתי נרגש מלדבר איתה
אני כ"כ מאוהב בה!
"אורן...?" היא אמרה
"אה כן, התנתק לי קו המחשבה" עניתי וגיחחתי מעט
"חחח אה אוקי.. על מה כבר חשבת?" היא התעניינה
"על כמה הייתי רוצה לנשק אותך! אני אוהב אותך בואי נחזור!"
"מה???" היא ענתה..
"מה מה..??" שאלתי
"אני לא הבנתי כלום, היו לי הפרעות בקו"
"חח מלמלתי לעצמי" עניתי לה
"נו טוב שיהיה.." היא אמרה נאנחת
"אז..?" שאלתי
"אז..?" היא שאלה בחזרה
"חח נדבר כבר.." היא מיהרה לסיים
"בסדר!" הסכמתי
"ביי ביי.." היא נתקה במהירות
ולא הפסקתי להגיד לה ביי גם אני...

היא-

היה לי מאוד מוזר לדבר איתו!
אבל שיהיה...
חלף לו הזמן, מיטל כבר הייתה יותר בסדר
אני ואלון המשכנו להתכתב ולחלום אחד על השנייה
ואני ואורן לא דיברנו, פשוט לא יצא לנו
הגיע ים השואה,
יום עצוב מדוכא אבל עדיין, מתייחדים..
התעוררתי בבוקר, צחצחתי שיניים ונכנסתי להתקלח
יצאתי שתיתי משהו, התחלתי להתלבש
חולצה לבנה מכנס שחור וחגורה לבנה, התאמתי
מאיזו שהיא בחינה, הייתי דווקא בסדר
לא בדיכאון, אבל גם לא שמחה,
טוב אולי בגלל שזה כבר היה ממש מזמן, כבר התרגלתי לאותם סיפורים
אותם סרטים ותוכניות, אף פעם לא מחדשים לנו
הגעתי לכיתה באיחור משום מה
נכנסתי אבל המורה לא כעסה
התיישבתי לי בשקט
התחלנו לדבר על השואה, על מה זה
מה היה שם
למה זה קרה
חברים התחילו לספר על המשפחות שלהם,
הסיפורים זרמו כמו מים
היו מעניינים, היו עצובים, חלק היו שמחים אפילו, כי הסוף היה טוב
היה בסדר
ואז היה הצלצול הגואל
אבל האמת הוא לא כ"כ גאל, הוא ישר העביר אותנו לטקס
הכיסאות היו מסודרים בשורות שורות
נכנסה לשורה ה-5 או ה-6, זה לא כ"כ משנה
התיישבתי ופתאום

אנשים מצטערת שהפרק קצר פשוט אני לא כ"כ מרגישה טוב
הייתה לי תאונה קטנה
אבל אני אמשיך יותר מאוחר ביינתים תגיבו..

המשך!!

מדהיייים... כרגיל...=]]
המשךךךךךךךךך!!!!!

יההההה המשךךך

יא..!! אנשיים!

היא עברה תאונה.. ואתם אומרים.. 'המששך'?!?!?!

תשאלו מה איתה.. איך היא מרגישה..
חצופים.. 😠



ועכשיו.. אחרי השאלות..

תגידו לה הרבה הרבה הרבה.. המשךךךךךךךךךךךךךךךך 😂

מה תאונה?????? 😮 מה קרה מאמי??
שתרגישי טוב תשימי המשךךך נשמתי


מוואה ענקיתתת 😛

עוד תגובות יאללה אנשיייים!!

יאללה קרןןןןןןן 😢

המשכוןןןןןןןןןןן 😕

מה קרה? איזה תאונה?

(המשךך...)

המשךךךך!

המשךךךך

דבר ראשון..תרגישי טוב..או מה שזה לא יהיה על התאונה..

דבר שני..הממממממממממשששששששששששששךךךךךךךךך

היא-

התיישבתי ופתאום התיישב ליידי אורן,
מביט אליי בחצי חיוך,
הבטתי עליו, לא יודעת מה להגיד, חושבת..
לא ידעתי אם להשיב לו חיוך או לא..
אז החלטתי שלא
ואז החיוך שלו ירד, ופתאום הוא נראה לי עצוב
אז ליטפתי אותו, והוא הביטעליי ושוב עלה לו החיוך
ואז הרגשתי עצובה
והטקס כבר התחיל, ודמעות החלו להציף את עייני,
והמורים הבביטו עליי בהתרגשות, כאילו אני מבינה את מה שעבר על 6,000 הנספים
ועל כל הניצולים וסיפור החיים המאוד מאוד עצוב שלהם
אבל זה ממש לא היה ככה,
אז אורן חיבק אותי, והיה לי נעים וחמים
והרגשתי טוב עם עצמי,
לא יודעת למה..

הוא-

חיבקתי אותה, הרגשתי מחוייבות לחבק אותה
לא יודע מה היא חשבה על זה אבל אני חשתי שזה הכי טוב לעשות
אז חיבקתי אותה!
והאמת היא שיתפה פעולה איתי, אז ככה שלא מעניין אותי כלום!
אוף אני כ"כ אוהב אותה!!
"את בסדר..?"
"כן מאמי, אני בסדר, אני פשוט.."
"פשוט...?" שאלתי, מה!? אני מסוקרן, וגם קצת לחוץ.. כי אני מרגיש כאילו
כאילו שאנחנו עומדים לחזור, והיא מחבקת אותי, אבל גם את אלון
אני לא יודע מה לעשות..
להמשיך עם המשחק או לגלות לה..
אחרי הטקס כל אחד הלך, ורק השאלה שלי "פשוט..?" נשאלה באוויר
לא קיבלתי תשובה, ולא לחצתי עלייה כדי שתספר לי.
הגעתי הביתה, ואז ישר רצתי אל המחשב בתור אלון

גרגר- מאמי?
מיס- מתוק שליייי
גרגר- מה המצב איתך?
מיס- נו.. אתה יודע יום השואה, לא הכי נחמד..
גרגר- למה מאמי?
מיס- חח מה זה למה!?
גרגר- צודקת, שאלה מטומטמת,
בכל מקרה.. את בסדר?
מיס- למה שאני לא אהיה בסדר???

אוווווייייישששששש אני כ"כ מטומטם!
אוקי, אוקי.. מה להגיד לה .. מה להגיד לה..
אה! אני יודע

מיס- מאמי..?
גרגר- אה כי אמרת שלא הכי נחמד, אז יעני חוץ מזה את בסדר
הכל טוב?
מיס- חח אה.. כן!
גרגר- מה חוץ? מה חדש?
מיס- אין כלום, מה אצלך?
גרגר- גם אין..

היא-

משו בו היה מוזר!
אני בטוחה שמשו היה מוזר!
טוב, משו לא היה בסדר, כאילו זה לא היה הוא
או כאילו הוא מסתיר משהו
כאילו.. לא יודעת..
גברים.. כ"כ אופייני.. אין לי מה להתפלא..


הוא-

הרגשת רייקנות הייתה באוויר
משו שלא רציתי שיקרה
הייתי חייב לספר לה, הרגשתי שאני חייב
אבל פשוט.. לא יכולתי..

מיס- ...?
גרגר- מאמי את שומעת..?
מיס- אתה צריך ללכת..?
גרגר- לא לא!
מיס- אז אני שומעת
גרגר- חחח איזה מתוקה!!
מיס- חח נו..
גרגר- אני רוצה ש..