שקרים...שקרים..שקרים..=\

אוקיי אז ככה..
אני בת 14 ובכיתה ז'..אמורה להיות ב-ח'..
הקטע הוא שאני מתביישת בזה שאני בכיתה ז'...
כי לא יודעת למה..כיתה ז' זה נשמע כזה ילדותי כזה..וזה..
ואומרים לי גם שאני נראית בוגרת לגילי..גם מבחינה חיצונית וגם מבחינת האופי..והחשיבה שלי..
בקיצור..איכשהו אני מגיעה למצב שאני משקרת לאנשים לגבי הכיתה שלי..
ואני לא טיפוס כזה שמשקר..באמת שלא..
ויש לי מזה ייסורי מצפון על זה..חבל על הזמן..ואני יודעת שלא הייתי צריכה לשקר מלכתחילה..
ואנשים יצטרכו לקבל אותי כמו שאני..אבל מה לעשות..זה פשוט קרה..ושיקרתי..ואין ממש דרך חזרה..=\
אקיצר..אני כותבת ..ושרה..ומנגנת..ומלחינה שירים..ויש לי דיסק שלי שעשיתי ביומלדת שלי..
בקיצור חברה שלי שלחה כמה שירים שלי לאיזה אחד..שהכרתי אותו כבר..אבל לא ממש יצא לנו לדבר..ואנחנו לא מכירים כל כך..אבל באימונים(אני משחקת כדורגל..)יצא לנו להחליף כמה מבטים..
בקיצור..הוא הוסיף אותי לרשימה שלו ופירגן לי והחמיא לי והכל..ואז הוא אמר לי שהוא ראה אותי כמה פעמים באימון ותמיד סיקרנתי אותו וכאלה..פסדר..הגענו למצב שהוא שאל אותי באיזה כיתה אני..
היססתי עם עצמי...וחשבתי..לבסוף אמרתי לו ט'..הוא אמר לי שאני נראית אפילו ב-י-יא'..(ואני כל כך כועסת על עצמי..) אני יודעת שזה בטח נראה לכם שטותי כל העניין הזה..אבל בשבילי זה ממש לא..ומדובר פה באמון שבנאדם נותן בי..ולא משנה במזה זה קשור..ואיך שיקרתי לו ובאיזה אופן..
בקיצור..אני לא יודעת מה לעשות..ואני מושכת את זה כבר מלא זמן..
ויש בי כל כך ייסורי מצפון..ואני שונאת לשקר..שונאת את זה..אין לי מושג איך הגעתי למצב כזה...
בקיצור מה אתם מציעים לי לעשות?לשקר אני בטח לא רוצה להמשיך..
וזה גם יכול להתגלות בשלב מסוים..זה בטוח יתגלה מתישהו ממישהו אחר..ואני לא רוצה שזה יקרה.
בקיצור..תעזרו ליי..אני ממש צריכה עזרה!
תודה!!=)