ברחבי העולם מציינים את היום השנתי למניעת דיכאון. אנחנו דווקא חושבים שמגיע לדיכי קצת פריים טיים, למה כולם נגדו?
מדוכאי העולם התאחדו - זו הפעם הרביעית שמציינים את היום למניעת דיכאון ברחבי העולם, עם הרצאות על התרופות הכי חדישות והמחקרים הכי מעודכנים. לא ברור אם זה מה שיעזור למדוכאים להרגיש קצת יותר עם עצמם, אבל לפחות יש להם את הנחמה שהם לא לבד.
נשים יותר מדוכאות מגברים, זה נתון שידוע כבר שנים. ולא כל באסה, דכדוך והרגשת ריקנות היא אכן דיכאון קליני, אבל זה לא ממש עוזר למי שמחסל חבילות קלינקס באופן קבוע.
איך תזהו דיכאון אמיתי?
אם יש לכם חבר או חברה, שמסתובבים כבר כמה חודשים בהבעה מלנכולית, ושום דבר לא מרגש אותם - זה סימן. אם הם הפסיקו לאכול מחוסר מצב רוח (ולא בגלל דיאטה) ממעטים להתקשר אליכם, ולעומת זאת מסננים אתכם חופשי בלי סיבה - זה סימן. אם אתם יודעים שהם כמעט לא ישנים, תקועים בבית רוב היום, לא מספרים לכם מה קורה איתם (למרות שברור שעובר עליהם משהו) - זה סימן. וכל הסימנים האלו ביחד בהחלט מצביעים על דיכאון.
איך יוצאים מזה?
בדיכאון קליני אפשר לטפל רק באמצעות טיפול פסיכולוגי ו\או תרופות. להתנחל אצל המדוכא בחדר עם גיטרה וחברים, לנסות להצחיק אותו ולהוציא אותו למסיבות - זה אולי מעודד, אבל לא ממש עוזר. הוא צריך ללמוד מה גורם לו לדיכאון, ואיך הוא עצמו יכול לשלוט בזה. אם אתם רוצים להיות חברים טובים, אתם צריכים לתמוך בו ולנדנד לו לפנות לטיפול, ליעוץ, או לכל גורם מוסמך שיכול לעזור לו להתמודד עם עצמו.
חוגגים דיכאון
ואם אתם לא עונים על כל הקריטריונים הנ"ל, אבל עדיין סובלים מימים אפורים ונטולי מצב רוח, אז תאמינו או לא - זה בסדר גמור. מותר לכם להיות עצובים לפעמים, בגלל אירועים אישיים שקרו, חילופי מזג האוויר או סתם דפיקויות מינורית באישיות. זה לגיטימי. אל תרגישו אשמים ותגידו לעצמכם "עוד פעם אני בסרטים". זו לא טעות, זו פשוט תגובה רגשית, ואין מה להילחם בה.
תבכו, תקטרו, תתקשרו לחברה באמצע הלילה ותייללו עד שימאס לה והיא תנתק. תקדישו לעצמכם דיסק עם שירים נוגים ותשמעו אותו בריפיט עד שהקירות יתחילו לדמוע. תלכו לים ותצרחו על הגלים, תבקשו מחבר טוב שיילך איתכם קצת מכות, רק כדי לפרוק את הזעם, ותנו לעצמכם יום שלם במיטה, עד שייגמרו לכם הדמעות.
אבל:
אל תשכחו להפסיק מתישהוא. אפילו תעשו לכם לו"ז קטן: שני עד חמישי-דיכאון, יום שישי - לצאת לרקוד, יום שבת - לנוח, יום ראשון - להתחיל את השבוע עם נפש נקיה.
תדעו לזהות את הסרטים שלכם. כשאתם יושבים שלוש שעות עם עצמכם, ומפנטזים איך כולם שונאים אתכם ומרכלים עליכם ומתכננים עליכם תוכניות מרושעות - תתאפקו מלהתקשר מייד לכל הנוגעים בדבר ולצרוח עליהם. מין הסתם הם לא היו בתוך הראש שלכם בזמן הקרנת הטלנובלה הנ"ל, ואין להם מושג על מה אתם מדברים.
תקלילו. קחו בחשבון שאתם בדיכאון, והתגובות הרגשיות שלכם אפילו יותר מטורפות מתמיד. תנסו לעצמכם "וואלה, לא מתאים לי עכשיו" ותלכו לעשות משהו אחר. זה נקרא להקליל. נכון, זה קשה לא להיעלב ולקחת ללב כשאתה בלאו הכי בדיכאון, אבל אם תלמדו את עצמכם לעשות את ההפרדה, תחסכו מעצכם לופים של באסות שחוזרות על עצמן.
כשאנחנו מבואסים, אנחנו נוטים לקחת כל דבר קטן באופן אישי, למרות ש, עם כל הכבוד - העולם לא קיים רק כדי לעצבן אותנו. המורה צעקה עלייך בגלל משהו לא פיירי? אולי היה לה יום רע במיוחד. האוטובוס ברח בדיוק כשהגעת לתחנה? אולי הנהג פשוט לא ראה אותך. נדמה לך שאנשים ברחוב מסתכלים עלייך ונגעלים? זה הכול בתוך הראש שלך, רוב הסיכויים שהם מבואסים בעצמם, ולכן יש להם הבעה חמוצה על הפנים.
זה לא אישי נגדכם.
יש לכם עוד עצות טובות לימים רעים? שתפו אותנו בתגובות.
מקור: http://young.nana.co.il/Article/?ArticleID=182183&sid=26




