כפררה עליכן כמה תגובותת...
אלינו'ש אל תסגרי!!!יש לך סיפור אחושרלילה!!!
הנה המשךךךךך...הפרק הזה הוא פרק עצוב
אני-"זה הוא.. מה אני יעשה?!!?.....".😮: o
הוא התקרה לכיוון שלי ושל דורין על החוף...הוא היה עם צחי
כן..זה היה עומר
אפילו להביט לו בעיניים לא יכלתי.
הוא התקרב לעברי והתיישב ליידי על החוף,
פתאום הוא אמר לצחי ליידו בחיוך מאוזן לאוזן.
"יש כאן איזהשהוא ריח משונה...ריח של שרמוטות.אתה מריח?"הוא פנה לעבר צחי
צחי-"בטח שאני מריח...יש כאן ריח של זונות"
מהים ראיתי את דולב אומר לעמית מש'ו בקשר אליהם והם היא עצבנים הם רצו לחוף
הרגשתי כאילו מיש'ו מכסה אותי וגם את דורין,הרחתי ריח מוזר ולא יכלתי לנשום.
העצבים עלו לי ולא יכלתי לראות ראיתי רק מטושטש הרגשתי שאני עומדת למות
בפעם האחרונה שאני זוכרת הסתכלתי על דורין והיא נראתה מעולפת ולחוצה בדיוק כמוני
העפתי מבט לעומר וצחי והם...
לא זוכרת
פתאום ראיתי אור לבן,ושער
מסביבי ראיתי מלאכים.
"איפה אני?"קראתי
אך אין קול ואין עונה.
כאילו כולם עסוקים בשלהם.
פתאום ראיתי מראה ומהליה כתוב באור לבן בוהק:
"המראה היא החפץ האלוהי-אנושי,טהור ונקי,היחיד,שמראה
בברירות הדברים כמו שהם,בלי להעמיד פנים ובלי לשקר"
כל כך נכון.
ראיתי את עצמי.נבלהתי!!!
הייתי עם שמלה של בית חולים,ירד לי דם מהאף שאי אפשר היה לנקות.
"אימא?"
קראתי.
"אולי אני בעולם הבא???"
פתאום ראיתי את דורין!
"דורין"קראתי אליה.
ניגשתי אליה אך היא לא ענתה .
לפתע,כולם נעלמו,ומה שהיה נשאר לי לראות היה ערפל ו-2 דלתות .
שמעתי קול חלש,קול של דולב,קול של אנשים זרים ,של האחות.שמעתי סירנות.שמעתי את אימא"ניב??ניב תתעוררי בבקשהה תתעוריי..אל תוותרי!!!"שמעתי כאילו היא בוכה.
פתחתי את הדלת הראשונה ובה היה אור בהק ולבן שעיוור אותי.בדת ראיתי את אימא,דולב,אבא,דורין,,את הבית,השכונה,הילדים שגדלתי איתם,את נוי מתחילת שנה,את דנה .
סגרתי את הדלת.
פתחתי את השניה.ושם היה אור בוהק ולבן אך חלש יותר.ומה שיכלתי לראות היה כסף,כסף ורק כסף ורק מש'ו אדום כזה,כמו יצור או חיה.
זה היה מפחיד.
סגרתי את הדלת.
2 ידיים יצאו מן הדלותות וקראו לעברי "ניבב"ניבב" לא ידעתי לאן אלך!
לדלת הראשונה?שנראתה כמו אלוהים?אם השניה?הרכוש והזהב והרוכשניות?
במה אבחר???
לא יכלתי לזזוז,כל יד משכה חזק יותר...עד שיד אחת משכה כל כך חזקה שהיא פשוט העיפה אותי לכיון הדלת והדלת נסגרה.ראיתי רק ערפל.ידעתי שהיד של הרכושניות משכה אותי.הפסקתי לנשום לכמה דקות ועדיין שמעתי קולות"ניבב בבקשה לאא ניבבב שמעתי את המוניטור ...טוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו"אחד ארוך.
זהו.
מתתי
*להגיבב*




