פרידה- טעות או לחזור?

אני כותבת פה כי אני כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות..אני כותבת בתקווה שלא לבכות שוב..כי כבר לא נותרו דמעות..

אתמול ניפרדתי מחבר שלי(אני בת 15 הוא בן 17 וחצי) ו..אנחנו חצי שנה ביחד..יותר נכון,היינו.

אני לא בטוחה שעשיתי את ההחלטה הנכונה..הרבה אומרים לי שאם הרגשתי צורך לעשות את זה ..אז זה לא טעות..ואני באמת מקווה שזאת לא טעות.

הסיפור שלנו מאוד מורכב ומסובך, ההורים שלי לא יודעים והוא גר דיי רחוק.
תמיד היו לנו עליות וירידות בקשר-כמו כל זוג..אני חושבת..אבל הפעם זה הגיע למן נקודגת שיא
אבל בשבועים האחרונים..הרגשתי שונה , התרחקו ולא ניפגשנו -אני לא יודעת אם זה בגלל שלא היה זמן או בגלל שלא רציתי..כי אם הייתי רוצה באמת יכולנו להיפגש..
הרגשתי שזה לא אותו דבר כמו כל התקופה הארוכה שהייתה לנו..
אז דיבנרו על זה..והוא מכיר אותי הכי טוב שבעולם, הוא ידע שמשהו קורה וכשאמרתי לו שנאחנו צריכים לדבר הוא כבר הבין לבד..דיברנו עם המון בכי בטלפון..ואמרתי לו שיבוא ..
והלכנו לים..חשבתי שאם ניפגש אני צריך לסדר לעצמי את הרגשות בלב..כי זה נראה לי כ"כ מוזר..הוא הבנאדפ הכי חושב לי בחיים!! והיה לנו את הקשר הכי מדהים שיכול להיות..פשוט תמיד היו לי צפיות ותקוות לדברים שהוא הבטיח-שיהיה לנו טוב ..שעוד מעט יהיה טוב..שככה וככה יקרה ואז באמת יהיה טוב..אבל לא היה ..היו לי ימים שישבתי בוכה בבית ולא הבנתי איך..הרי אנחנו 2 בני אדם אוהבים מעל לכל הראש..
כשניפגשנו הרגשתי מוזר..מאוד! כל הדרך לים..הנסיעה הכוונה..הייתה שקטה..כי לא ידעתי מה אני מרגישה הכל התפך פתאום..פרפרים לא היו יותר..וגם לא משיכה..ותאמת זה הבהיל אותי..לא כי זה משהו שחדש לי הרי קשה לי עם בנים אחרים..אלא מה יקרה בנינו ..
אני עד עכשיו לא יודעת איך ויתרתי..איך ויתרתי על באנדם כזה מלאך..כזה בנאדם טהור..

הפרידה שלנו הייתה הכי קשה שיכולה להיות..לא הפסקתי לבכות..גם כשהינו ביחד וגם בבית..כל הלילה ישבתי עם הדובי שהוא הביא לי ובכיתי..הדמעות התפרצו בלי סוף.

וכשניפגשנו לא הרגשתי את אותם הרגשות שהרגשתי כל החצי שנה הזאתי..וכאב לי ..כאב לי ככה לוותר..אבל אמרתי לעצמי שאולי יכאב לי חודש חודשים ויעבור לי מאשר כל פעם לכואב ולהתאכזב..

אבל עכשיו אני יושבת פה עם לב שבור וכואב ואני לא יודעת מה לעשות!!