לחייל שלי:
טוב, אז ככה כל פעם לחכות שבוע,
בשביל איזה חמשוש שיופיע.
לא הכי קל כפי שחשבתי,
כי סך הכל רק עכשיו הבנתי.
הבנתי מזה צבא בעיקרון,
זה נושא חשוב אך ללא ייתרון.
אם כי הדבר המעודד והמרגיע,
הוא שהגעת ל"אפטר" במפתיע.
לדמיין שאתה ליידי כשאתה לא,
עוזר לי להעביר את הזמן עד שתבוא,
הודעות קצרות וחמודות,
יגרמו לחיוך להעלות.
ועם זאת הודעה מאכזבת,
עדיך ליקרוא אותה כשאני יושבת.
כי הציפיות והתקוות הן מעל ומעבר,
מה סך הכל ביקשתי?!
שתהיה איתי באותו חדר.
הקנאה והגעגועים משטלתים לי בלב,
אבל מנסה שזה כמה שפחות, יהיה כואב.
כל פעם שנפגשים שוב,
אני חושבת על הדבר הכי חשוב:
איך שנמס לי כל פעם הלב,
כי רק בך אוכל תמיד שוב להיתאהב!!!




