*~* מאהב.. מאהבת.. ואולי שניהם ביחד! *~*

מושלם המשך

QUOTE (אור_המתוקה1 @ 21/06/2005) בחיים אני לא אנוטוש אתכם בובות שלי!!

תודה רבה על התגובות.. ממש ממש מחמם את הלב!!

הנה יצאנו לחופש ויש לי המון זמן לכתוב לכם..

אני אפרסם יותר מאוחר היום!! אני מבטיחה 😊

לאב יו אול,
אורוש
מרת שמאוחר באותו יום.. וזה היה ב21..
היום כבר ה23.. אז עברו יומיים!! 😠

הבטחת אור!! ואת לא מקיימת.. לא יפה!!

מחכה להמשך דחווף..

אליוש 😊

אתןןןןןןןןןןןןןן כל כךךךךךךךךךךךךךךך צודקות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אתן פשוט לא מאמינות איזה יומים מטורפים יש לי עכשיו..
למרות שחופש והכל יש לי כל יום פוווול סידורים ולא יוצא לי לכתוב לכן!!

אני כל כך מצטערתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


אבל הנה:

~המשך!~

"אז היום זאת הבדיקה האחרונה אני מבין.." אמר לי רועי כשיצאנו מבית הספר..
"כן.. אני מקווה שהרופא יגיד לי שזהו שכל המחלה הזאת עברה לי כבר.. אני לא רוצה אותה יותר..
מספיק היא העיקה עליי כמה חודשי טובים.." אמרתי לו בחזרה..
"אל תדאגי! את חזקה כמו תמיד.. בטוח יהיו לו בשורות טובות.. לא סתם הוא זימן אותך לבד היום.." רועי אמר לי
ומיד הופיע על פניו חיוך תמים..
"מה זה החיוך הזה מאמי?!" שאלתי..
"לא יודע סתם.. אני מאחל לך המון בהצלחה היום!" רועי אמר לי.. ועדיין החיוך לא נמחק לו מהפנים..
"תודה! אתה מלווה אותי הביתה?" שאלתי.. אולי יצא לי מזה משהו טוב..
"אני לא ממש יכול.. אני צריך ללכת לאיזה שיעור תגבור בלשון.. אבל פעם אחרת את יודעת שהייתי עושה את זה בכיף!"
הוא אמר לי ואני חייכתי אליו חיוך כובש..
הוא חיבק אותי אליו חזק..
"שתדעי שאני לא אניח לך כל כך מחר.." הוא לחש לי לאוזן..
"אני יודעת.." החזרתי..

יצאתי משער בית ספר ישר לאוטובוס מספר 34..
'אני חייבת להשיג אותו.. אני אפספס את התור שלי בבית חולים..' חשבתי..
והנה הוא הגיע..
עליתי על האוטובוס וננתי לנהג את הכרטיסיה שלי..
הנסיעה עברה בשקט..
כמה מהאנשים על האוטובוס מדברים.. אולי צוחקים.. וחלקם מדברים בפלאפון..
יש גם כאלה שתמיד מביטים החוצה.. אולי לראות איזה קבוצת זקנים או ילדים מדברים ביניהם..
זה פעמים עושה תחושה אחרת ושונה מהבית שאתה רואה כל יום..
אתה יכול לראות גם במעט זמן מה קורה אצלך אנשים אחרים בעיר שלך..
ופתאום צלצול הפלאפון שלי..
'כרגיל אמא..' חשבתי..
"היי אמא מה המצב??" עניתי..
"הכל טוב חמודה שלי! אני מבינה שאת באוטובוס מהרעש שיש לך שמה..." היא אמרה לי...
"כן כן טוב אמא נדבר כבר אני בדרך לבית החולים... יהיה בסדר! ביי ביי!!!!!" צעקתי לתוך הטלפון כדי
שתשמע כל מילה שלי..
וזהו..
ירדתי מהאוטובוס ישר בפתח של בית החולים..
לחצתי על המעלית לקומה השניה..
וחיכיתי..
"גבע טליה?" שאלה אותי גברת נחמדה לבושה בלבן..
"כן זאת אני!" עניתי..
"את מוזמנת להיכנס לדוקטור בחדר 35.. הוא מחכה לך!" היא אמרה לי וחייכה..
"אהה תודה רבה אני נכנסת.." אמרתי לה וקמתי כעבור שתי שניות והלכתי לכיוון החדר הקבוע של הרופא..
"אוו טליה.. אני כל כך שמח לפגוש אותך!" אמר לי הרופא כשנכנסתי לחדרו..
'הוא חייך זה כבר סימן לא רע בכלל!!!' אמרתי לעצמי..
"כן אני שומעת..." אמרתי לו והרופא הסתכל לי עמוק לתוך העיניים..

"יששששששששששששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" עצקתי לטלפון כשעליתי שוב לאוטובוס..
"מה קרה לך???????????????? התחרפנת לגמרי מהבית חולים הזה???" נויה שאלה אותי..
והיא נשמעת כל כך מופתעת..
"זהוו את קולטת?! יצאתי מזה!! סופית לגמרי.. אני רק צריכה לבוא לבדיקות חוזרות פעם בשנה וזהו! עכשיו שוב
יגדל לי השיער מחדש והכל.. אין יותר טיפולים והרדמות וכלום! פשוט כלום!..." אמרתי לנויה והיא נשמעה מרוצה..
"איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ידעתי.. פשוט ידעתי שתצאי מזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" היא אמרה לי ונשמעה כל כך שמחה..
בבדיוק כמוני עכשיו...
"אז קדימה תגיעי לבית שלך מהר ונדבר כבר אז.." היא אמרה לי בטון מוזר למדי..
'מהר?? לבית שלי?? נויה אף פעם לא אומרת לי את זה סתם.. לא סתם כי בא לה!!
"טוב טוב.. אני אגיע מהר ונדבר!!! ביי מאמי.." ניתקתי את השיחה באושר גדול..
'עכשיו מתחילים החיים ה-א-מ-י-י-ת-י-י-ם שלך טליה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!' לחשתי לעצמי...




חחח פרק מרגש 😊

לאב יו אוווווווווווווווול ואלפי סליחות,
אורוש

יופיי מאמייי..

סופסוף פירסמת המשך.. 😊

מושלם כמו תמידד..




נ.ב: חח רוצה סוד? לא זכרתי בכלל שטליה חולה ..
אווף.. אני צריכה להתבייש בעצמי.. קוראת את הסיפור ולא זוכרת פרט כזה חשוב..
נו נו נו..

יאאא איך אני שמחה שהיא עבר את זה המשךךךךךךךךךךך

איזה מחלללה?!
מה שקרה בפרק הזה לא קשור לכלום מהפרק הקודם.. =//
הכל התבלגן לי פה...

איזההה יופייי!
אני רוצה המשך דחופייייי!!!!!!!

יואווווווווווו איזהה המשךך מרגש..
כנראה עכשיו הם יעשוו לה מסיבה בביית!!
איזה חמודהה היא!! ובגלל זה כנראה רועי הלך.. חיחיח 😊

המשךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףף

תודההההההההההההה רבההה בובות שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ומי שלא זכר את המחלה של טליה שתבייש לו.. 😢
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח סתםם סתםםם.. חפיףףף!!

אליה מאמי שלי לאבבבבבבב יוווווווווווו..

אורוש

חחח מאמי שליי.. לוב יו טוו..

אבל מה דעתך על איזה המשכון? אה?

חח מחכהה..😊

~המשך!~

לא חשבתי על כלום כל הדרך..
הייתי בטוחה שהמחלה המעיקה הזאת מאחוריי והכל נגמר.. ובדיוק כך היה!
כל כך שמחתי.. הייתי בשיא האושר שלי באותם רגעים..
שוב מתבוננת בחלון ונזכרת מה הרופא אמר לי.. ושוב ושוב..
המחשבות על סיום המחלה לא עזבו אותי עד שירדתי ברחוב הופמן שליד הרחוב שלי..
רק היה צריך לרדת כמה מדרגות והנה אני נצבת מול הבית שלי..
הרחוב היה דומם לגמרי..
שום קול ילדים משחקים..
אפילו נויה שמדברת כל היום והיה ניתן לראות אותה בחלון מידי פעם לא נראתה שם היום..
החיוך היה לי עדיין על הפנים..
פתחתי את דלת הבית וקול צעקה גדולה נשמע:

"מזל-טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

לא האמנתי!!! לא הבנתי אפילו מה קורה שם...
לא יכולתי לתאר..
כל הכיתה שלי והילדים מהכיתות המקבילות.. החברים הכי טובים שלי..
פתאום כולם עמדו שם שמחים ומאושרים..
בלונים בצבעים שונים הופיעו בכל מקום בבית..
"טליה ידענו כולם שתצאי מזה! כולם פה איתך כדי לשמוח.. מזל טוב ענקי מאמי!" פתאום ראיתי את נויה
מתקרבת אליי..
לא יכולתי להוציא מילה.. לא הבנתי מה קורה.. לא הבנתי עדיין ולא קלטתי איך ומי אירגן פה את כולם..
"אז....... זה אתה? ואת?" הצבעתי את רועי ונויה..
שניהם עמדו בשקט בצד לידי..
"זה בערך אנחנו.." רועי אמר לי והדביק לי נשיקה ענקית על הלחי..
פתאום התחלתי לשמוע את קול המוזיקה מהסלון מאותה מערכת שאבא קנה רק לפני כמה חודשים..
תמיד הוא שמר עליה מכולם אין לי מושג עדיין איך נויה הצליחה לשכנע אותו שהיא תשתמש בה.. או אולי זה רועי?!
כולם החלו לרקוד מסביבי..
"נויה.. רועי.. תודה לשניכם.." אמרתי להם וחיבקתי את שניהם..
חיבוק בשלישיה שכזה.. חחח..
"אז את באה לרקוד?!" נויה שאלה אותי..
"כן כן בטח.. אני רק שמה את התיק בחדר ובאה לפה.. רק דקה.." אמרתי לה והתחלתי ללכת לכיוון החדר..
בצד העין ראיתי את נויה ועושה לו סימן של 'לך אחריה מטומטם!'..
אז התחלתי לצחוק מעט..
"טליה.................................." שמעתי מישהו מאחוריי מחבק אותי אליו..
אז הבנתי שזה רועי..
"מה קורה?" שאלתי.. לא היו לי מילים אחרות..
"הכל בסדר גמור.. אני פשוט לא מאמין כמה יפה את.." הוא אמר לי..
ואני כמובן הסמקתי מרוב אושר..
"חנפן!" אמרתי לו בלחישה.. ושנינו צחקנו..
ככה, חיוכים התחלפו שם במהרה..
"רציתי לתת לך משהו.." רועי אמר לי ופתח בפניי קופסא קטנה..
"אז אחרי שהורדת את השרשרת שעידו נתן לך אני יכול לתת לך אחרת.." הוא אמר לי..
ואני העפתי מבט לכיוון האריזה הקטנה והורודה שהוא הגיש לי..
פתחתי אותה באיטיות.. ובפנים היתה מונחת שרשרת מכסף מדהימה עם האת T באנגלית..
"זאת האות הראשונה בשם שלך.." הוא אמר לי בלחישה..
"אני יודעת.. אבל באמת לא היית צריך לקנות לי כלום.. אני באמת סתם.." אמרתי לו בחזרה..
מה עוד יכולתי להגיד לבן אדם מקסים שמביא לי כזאת מתנה יפייפיה?!
"את מה?!" הוא אמר לי.. והרגשתי בטון העצבני שלו..
"אני סתם.. באמת שאני לא שווה את כל המאמץ שלך.." אמרתי לו שוב..
"את הכי יפה בעולם ואת שווה הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוא אמר לי..
הוא עטף אותי בזרועותיו ובחיבוק אוהב.. וניסה לנשק אותי..
אבל אני התחמקתי..
"מה קרה?" הוא שאל אותי..
"אני לא יכולה.. לא עכשיו.." אמרתי לו בחזרה..
"מצטערת.." שוב אמרתי..
"זה בסדר.. אני אחכה לך כמה שתרצי.. כשתחליטי שזה נכון בשבילך.." רועי אמר לי..
"תודה!" אמרתי לו וחיבקתי אותו אליי..
"תראי... יש סלואוו..." רועי אמר לי..
ואז שמעתי את הקולות מהסלון..
"טוב אז בוא נלך לשם..." אמרתי לו ושוב החיוך הדפוק הזה על הפנים שלי..
ישבתי בסלון ליד טל.. כמובן שהיא כל שניה אמרה לי כמה טוב שיצאתי מזה..
וכבר לא יכולתי לשמוע אותה..
'כאילו כמה אפשר?!' חשבתי..
"אפשר להזמין את הנסיכה לרקוד??" פתאום שמעתי קול מאחוריי..
"עידו?????????????????????????????? מה אתה עושה פה???????????" שאלתי..
הייתי המומה!!! מה הוא עושה פה?? הוא לא אמר שהוא רוצה לשכוח..??
"באתי לחופשה קצרה של יומיים לארץ.. נויה סיפרה לי שהחלמת מהמחלה שלך אז באתי לחגוג איתך..
ועם כולם" הוא אמר לי..
"אהה אז תודה רבה.. אבל אני כבר תפוסה.." אמרתי לעידו וקמתי מהמקום שלי..
'הוא אשכרה חושב שאני הולכת לרקוד איתו הא?? חוצפן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!' חשבתי..
בחיים לא חשבתי שהרגשות שלי אל עידו יעברו כל כך מהר.. ובאמת לא הרגשתי אליו כלום יותר..
זה פשוט עבר לי.. אולי קצת נמאס לי מהחוסר יציבות שיש בו.. פעם נובסע לפה ופעם לשם..
זה כנראה לא התאים לי יותר איתו..
ולמזלי נפרדנו!!!!!!!
"רועי רוצה לרקוד איתי?" קמתי והלכתי לכיוון של רועי שדיבר עם איזה ידידה שלו..
"ברור.. שאני אפספס?! מה פתאום.." רועי אמר לי ובחיבוק הכניס אותי לרחבת הריקודים הגדולה
בסלון שלי..
המוזיקה השקטה עדיין הידהדה לי בראש..
"אני רואה שהאקס שלך פה.. למה את לא רוקדת איתו?" רועי שאל אותי פתאום..
"אני רוצה אותך.. וחוץ מזה אני לא מרגישה אליו כבר כלום.." אמרתי..
"אבל זה לא נראה ככה מצד שלו.." רועי אמר לי שוב..
'מה הוא מנסה להתקיל אותי כאילו???' חשבתי..
"אני באמת לא יודעת מה הוא מרגיש.. ות'אמת זה ממש ממש לא מעניין אותי.." אמרתי לרועי..
ובאותה השניה הדבקתי לו נשיקה..
כזאת נשיקה ששנינו לא נשכח בחיים..
"אני מרגישה אלייך כל כך הרבה דברים.. ואני לא יודעת למה.." אמרתי לו כשהתנתקנו..
"גם אני אלייך.. נראה לי ששנינו מתאהבים פה.." רועי אמר לי בצחוק קטן ובחיוך שובב..
"אני רק רוצה שתדעי.. שאם זה לאמתאים לך עכשיו אז נעזוב את זה.... אולי זה יהיה לך קשה..
את אחרי פרידה קשה מעידו.. אחרי סיום המחלה הזאת.. אולי זה לא זה כרגע.." רועי אמר לי..
לא הרגשתי ככה.. חשבתי שהוא ילחץ עליי להיות איתו.. חשבתי שזה חשוב לו.. חשוב לו יותר..
אבל מסבר שלא..
"אני רוצה אותך לידי כל שניה.. אני לא יכולה להתעלם מהרגש הזה.." לחשתי לו לתוך האוזן..
"גם אני.. אני אוהב אותך! את כזאת יפה.." הוא אמר לי ואני נמסתי בתוך החיבוק שלנו..
ושוב אותה נשיקה ארוכה..


שבת שלום לכולכם!!!

לאב יו אול מקווה שאהבתם =]]

אורוש

אורר!!
אני לא מאמינהה.. זה כזה מושלםם!!!

אמא'לה... הכתיבה שלך הורגת אותי.. היא כזאת מדהימה!!!

איזה כיף שהם אמרו שהם אוהבים אחד את השני..!!



אין אין מילים.. פרק מהמם!! ממש כמוך!!!


לוב יו ושבת שלום..
אליוש..

אורושששש מושלמת יצא לך פקקק מעלף!!!
איזה חמודיםם הם ביחד..
אבל מסכןן עידו.. 😢

המשךךךךךךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

חחחחחחחחחח..

אליה מאמי שלי תודה רבה רבה !
אין עליך בובה שלי.. לאב יו המון המון !

דיזלית מותק תודה רבה !
חולה עליך נשמה שלי..

מווווווווווווואה לכולכם..
אורוש

איזה חמודים הםם!
המשךךךךךךךךך