ישבתי לי לבד מולי צועק הוא מרחוק
והוא קורא המשכתי רק לשתוק..
מביט הוא במבט חודר קורא מזמין אומר
בואי לכאן וקחי אותי מהר..
ישבתי וחשבתי עד מתי אשב פה סתם
כשהוא באופק מחכה חשוף אל העולם
ישבתי ודמיינתי איך בי הוא משתלב
ואיך הוא ממלא לי את הלב..
זאת סתם תקווה זאת בגידה במציאות
בכדי ליצור עצבות
אני סתם חולמת וזה לא יקרה
והכל הופך שונה..
בעוד אני חושבת אליו את מבטו הסב
אמר לי תנסי להתקרב
כי אם תמשיכי בהרהורים ולא במעשים
תוכלי לקוות רק לניסים
אז קומי כוחך עצום
החלטתי לקום ולנסות טיפה יותר
לשאוף יותר גבוה להתמיד לא לוותר
הבנתי שהשאיפה תביא אותי רחוק
וכשאגיע הסיום יהיה מתוק..
אני זוכרת את הדרך הקשה
נפילות,קשיים,כאב,בושה
אבל הגעתי לסופו של המסלול
בעזרת אותה השאיפה..
וכשאני יושבת וחושבת על אותו היום
אני נזכרת שוב בחלום..חלום..כן החלום..
אותו החלום שהביאני עד הלום..




