חמווודוותתתת יהיה המשך מחר...
אני משאירה אתכן קצת במתחחח
אוווהבתתת המוןןןןןןןןןן 😁
מוווווווווווווואאאאאההההההההה
נו באמת....
מזה התעללות או מה?!,
לא חבל עליינו?!
חחח אני רוצה המשךך 😢
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
רעותיקס מאמי בואי נעשה הסכם...,
אני מתחילה לכתוב סיפור חדש,
בתנאי שאת שמה לנו המשך אבל ארוך וכמה שיותר מהר...
איך שאת נכנסת,
הולך?!
הרגשתי מצד אחד הקלה שאמרתי לו את זה אבל מצד שני הרגשתי רע שלו רע כי הוא חשוב לי עדיין.. והעמית הזה למה הוא נישק אותי בפה?..אולי זה באמת נהוג אצלהם או שאולי הוא באמת רואה בי יותר מידידה.... נהיה כבר מאוחר ואחותי עצבנה אותי וגם אמא שלי ולא היה לי כוח לאפחד. פשוט סגרתי את דלת חדרי, שכבתי במיטה וניסיתי להרדם.קמתי בבוקר ולא רציתי ממש ללכת לבית הספר אבל הייתי חייבת כי היום צריך להגיש את העבודות בפסיכולוגיה. הגעתי לבית הספר וראיתי שהחבר'ה שלי יושבים ברחבה על אחד הספסלים..היו שם:מור, יעל, עומרי ועוד כמה חברות וידידים. התלבטתי עם ללכת, משום שלא רציתי להתקל בעומרי יותר מידיי.. רציתי לתת לו זמן לחשוב. ניסיתי לחמוק מהם מבלי שיראו אותי אך שמעתי צעקות:"עדיי, עדי בואייי", זאת היתה מור..שיט עכשיו אני לא יכולה לחמוק.. פסעתי באיטיות אל הקבוצה אשר עוקבת אחרי צעדיי. הגעתי אמרתי שלום לכולם והתיישבתי. מור אמרה לי:"מה שמעתי עמית היה אצלך אתמול"..ניסיתי לגרום לה להפסיק לדבר על הנושא בגלל שעומרי היה שם גם ולא היה לי נעים. אמרתי לה בשקט:"כן הוא היה אצלי, הוא רק לקח את המעיל זה הכל!"..והיא אמרה לי:"שמעתי שהוא נישק אותך בפה!!"
עומרי לפתע שמע זאת וסובב את מבטו אליי לשמוע את תגובתי. אמרתי לה:"כן אבל זה היה סתם חסר משמעות". למזלי באותו הרגע נשמע הצילצול.. והזדרזתי להגיע לכיתה כי הרגשתי כ"כ לא נעים מעומרי.ומור לא ידעה שעומרי אוהב אותי ושהתנשקנו..לכן לא כעסתי עליה ולא אמרתי לה כלום על זה שהיא דיברה על עמית לפני כולם. השיעורים עברו כמו נצח..והנה צלצול-הפסקה..מור כבר נעלמה מעיניי, כנראה הלכה לפגוש את עידו שלה.. זה כ"כ מוזר שהוא שלה עכשיו...יצאתי להפסקה עם יעל והיא סיפרה לי שביום שישי כשהיא הייתה אצל מור ואני ועמית יצאנו לגן שעשועים, היא נשארה לבד עם אלעד(החבר השני של עידו) והם החליפו טלפונים והוא בא ליישוב היום עם האוטו החדש שלו ושאלה אותי אם אני רוצה שהוא יקרא לעמית ואני יצטרף גם.לא ידעתי מה להשיב לה, כי רציתי שהכל יהיה בסדר עם עומרי ושנחזור להיות ידידים ושלא יחשוב שאני קופצת מבן לבן. "לא יודעת.."אמרתי לה,"נו בקשה תבואי, אלעד אמר לי שעמית לא מפסיק לדבר עלייך",לא רציתי לספר לה על עומרי ות'אמת היא שיגעה אותי כל היום, אז הסכמתי.. היא שמחה ואמרה שהיא תתקשר אליי להודיע לי באיזו שעה נפגשים. חזרתי הביתה ואמא שלי אמרה לי שיש אירוע היום..לדוד שלי נולדה ילדה שקוראים לה ליאור מתוקה...ושכחתי שהיום הבריתה..התארגנתי מהר ולא הספקתי אפילו לעשות פן וכבר היינו בדרכינו לאירוע. פתאום אני מרגישה רטט בכיס..אהה הפלאפון שלי נשאר על שקט מהבית ספר. זאת היתה יעל."היי עדי..","היי","שומעת היום הם מגיעים ליישוב ב-18:30 בגלל שיש בית ספר מחר..אוקיי?",השעה היתה 16:00 ועניתי לה:"אני לא יודעת אם אני אספיק להגיע...אני בדרך לאירוע שכחתי מזה לגמריי","יואווו אבל כבר הודעתי לאלעד שיודיע לעמית.. לא נעים לי להתקשר עכשיו ולהגיד לו שלא יביא אותו..","אז אני לא יודעת מה לעשות","תשתדלי להגיע אוקיי"?,"אני אשתדל..לא מבטיחה כלום, זה לא תלוי בי זה תלוי בהורים שלי". סיימנו את השיחה.. כל האירוע הייתי על קוצים והייתי חסרת מנוחה, לא רציתי לדפוק את יעל ומצד שני לא כ"כ רציתי לפגוש את עמית בגלל עומרי והכל. יצאנו מהאירוע בסביבות 19:10, לא נעים לי מיעל..כשהגעתי ליישוב הרמתי אליה טלפון והיא לא ענתה לי.. התקשרתי שוב ושוב והיא לא ענתה..התקשרתי לביתה של יעל ואח שלה אמר לי שהיא לא נמצאת..לא הבנתי למה היא לא עונה לי..
ניסיתי שוב ושוב בערך 10 פעמים..ולא היתה תשובה.. אז אמרתי להורים שלי שאני יורדת בבית בסוף..
מעניין למה היא לא עונה לי חשבתי לעצמי...מוזר שהיא לא התקשרה לבדוק איפה אני.....
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ממש ממש יפה!!!!
תמשיכי!!!!
יאאא איזה מעניין מאמי אני רוצה המשךך חיחיחי פליזז
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מעניין למה היא לא עונה לי חשבתי לעצמי...מוזר שהיא לא התקשרה לבדוק איפה אני..... חשבתי שהיא נעלבה ממני שלא התקשרתי והתחלתי לחושב בלב על נאום התנצלות שכזה במידה והיא תתקשר.. כבר נעשה מאוחר..התארגנתי ללכת לישון..ונרדמתי. בבוקר קמתי כרגיל לקול של צעקותת:"עדי קומיייי את תאחריי". התעוררתי בקושי..לקחתי את הפלאפון ולא ראיתי שיחה שלא נענתה או משהו מיעל. מוזר.. הגעתי לבית הספר. כרגיל כמו בכל בוקר ישבו כולם ברחבה.. הפעם השתוקקתי להגיע כבר לקבוצה שלי שיושבת תמיד בספסל הארוך ברחבה.. כל דרכי אליהם היתה מלווה במחשבות מה אני אגיד ליעל כשאני אראה אותה. אך כשהגעתי לחבר'ה שלי ישבו שם:מור,עידו, עומרי ועוד כמה בנות ובנים..ויעל לא היתה שם!!! איפה יעל!?!שאלתי..ורוני(חברה טובה של יעל ושלי קצת פחות) מיהרה לענות לי:"היא לא הגיעה היום, התקשרתי אליה היום בבוקר ואמרו לי שהיא לא מרגישה טוב","אה טוב"..מוזרר. אבל העדפתי לא לפתוח את הנושא הזה שהדאיג אותי לפני כולם. מיהרתי לכיתה..במשך כל השיעורים של אותו יום שלחתי הודעות sms ואפילו התקשרתי פעם או פעמיים ליעל, אך היא לא ענתה. החלטתי לגשת לעידו בהפסקה..הלכתי אליו ומרחוק אני כבר קולטת שהוא מתמזמז לו עם מור..נשמתי עמוק וכמה שהיה לי קשה פניתי אליו בשאלה:"תגיד עידו אתה יודע אם עמית ואלעד הגיעו בסוף ליישוב שלי ונפגשו עם מור?","כן הם נפגשו איתה אני מניח..כי דיברתי איתם כשהם היו בדרך ליישוב שלכם","אה.. השבתי"..(עמית ואלעד לא למדו בבית הספר שלנו אלא בבית ספר אחר באיזור). החלטתי שאחרי בית ספר אני אלך לביתה של יעל ככה היא לא תוכל להתחמק ממני. סוף סוף עבר היום הארוך והמייגע, תפסתי את האוטובוס הראשון..וירדתי בביתה של מור. דפקתי מס' פעמים בדלת ביתה וכעבור מס' דקות, אמא של מור פתחה לי את הדלת וחייכה אליי:"היי עדי מה שלומך","טוב תודה..יעל נמצאת",אמא של יעל היססה לרגע ומיד אמרה כן..אבל היא לא מרגישה טוב, אני אבדוק אם היא מסוגלת לקבל אותך",מיהרתי להשיב לפני שהיא תיגש ליעל.."לא לא זה בסדר דיברתי איתה והיא אמרה שאני יכולה לבקר אותה","טוב"אמרה..ופינתה לי את הדרך.. פסעתי בזהירות אל חדרה של יעל ופתחתי את הדלת.. יעל היתה מכורבלת מתחת לשמיכה..ומלא טישו היה על המיטה.."יעל??",היא סובבה בעדינות ובאיטיות רבה את ראשה אליי.."כן"..ראיתי את פניה שטופות בכי, שפתייה היו נפוחות ועיניה אדומות.."מה קרה לך??..נבהלתי..","כלום" מיהרה להשיב.."זה לא כלום..לא ענית לי כל היום.. מה יש לך? את מדאיגה אותי מאוד","אני פשוט לא מרגישה טוב זה הכל","זה לא נראה כך..התקשרתי אלייך הרבה אתמול ולא ענית.. נפגשת איתם?",היה שקט.. היא לא ענתה.. ופתאום פרצה בבכי נוראי..חיבקתי אותה ובכיתי יחד איתה, בחיים שלי לא ראיתי את יעל ככה.."יעל מאמי שלי שתפי אותי, ספרי לי מה קרה..נפגשת איתם!?!?",היא הנהנה..,"ומה היה???...שקט..."מה הם עשו לך יעל?!?!תעני לי!?!?","הם...לא עזבו אותי..הם לא נתנו לי לצאת מהמכונית...,"מה?!?! הם נגעו בך??, ספרי לי הכל בקשהה..אני איתך..","אוקיי..אממממ..הם הגיעו ליישוב ואספו אותי.. ו..ו..עמית מיהר לשאול איפה את?.. ואמרתי שתגיעי יותר מאוחר..אז הם אמרו..שניסע בנתיים לשבת איפשהו.. טוב..ישבתי מאחורה ואלעד עבר לידי...הם עצרו באיזה תחנת דלק.. וקנו שתיה..ו..
אז..הם רצו שאני גם אשתה..לא רציתי...חיפשתי את הפלאפון להתקשר אלייך ולא מצאתי אותו בתיק... נלחצתי עדי.. אלעד התחיל לגעת בי.. ואמרתי לו שיעזוב אותי.. עמית עבר לאחור.. ואמר משהו כמו:"אל תפחדי...אנחנו קצת עושים צחוקים"..זה לא היה מצחיק.. הם ניסו לנשק אותי והתחלתי לצרוח עליהם..ואז לקחתי את התיק...דחפתי את אלעד לחלון..ויצאתי משם...התחלתי ללכת.. כולי בוכה.. ואת מתקשרת ולא יכולתי לענות..ו...עצרתי טרמפ.. והסיעו אותי עד הבית כי ראו שבכיתי...אמרתי לזאת שנהגה שסתם איבדתי את הדרך ונלחצתי....זהוו..היא פרצה בבכי.. ואני איתה...שתינו בכינו .. ואמרתי לה שאני כ"כ מצטערת...שלא הייתי שם...מצאתי את עצמי בוכה איתה יחד....
וואי חשבתי כבר אנסו אותה 😢 מאמית מישכיייי
הם הטרידו אותה מינית...הם היו שתויים..הם רצו "להנות קצת"..
היא פשוט מאוד נלחצה.. לא רציתי לעשות את זה יותר מידיי דרמטי
אוקיי בובה? 😊
מוווווווואאאאאאאאהההההההה
אוהבתתתתת המוווןן 😁
