רבת עת'ירת ים, כלומר "גבירת שפע הים", או בשמה העברי התנכ"י והמקוצר 'אשרה' היא אחת האלות החשובות ביותר במיתולוגיה של המזרח התיכון. חיבור זה מתחקה אחר מקורותיה החמקמקים של האלה האם של ארץ כנען.
כפי ששמה האוגריתי מעיד עליה, אשרה היא אלת ים. גם הים התיכון וגם ים סוף נחשבים לממלכותיה. היא אלה של דגים ודייגים, סוחרים המפליגים בים, מלחים וספנים. היא שומרת על היוצאים להפלגות ולשיוטים, ופטרונית של ערי נמל כגון צור, צידון, יפו ואילת. על פי אחת הסברות, העיר 'אילת' נקראת על שמה של האלה, ועל שם עצי האלה שצומחים במדבר סביבות לעיר, ומקודשים לאשרה.
לאשרה שני שליחים, שהם בעצם שתי פנים של אלוהות אחת, הנקראת קודש ואמרר. מוטיב התאומים, או האל בעל שתי הפנים נפוץ מאוד בתרבות הכנענית. קודש ואמרר הם הדייגים של אשרה. מדי יום הם פורשים רשתות בים התיכון, ושולים דגים. הדגים מגיעים לארמונה של האלה המלכה ונצלים עבור אורחיה הרבים.
אשרה היא גם אלת אדמה ועצים. בכתבי אוגרית היא נקראת אשרת השדה. עצי האלון, האלה, התאנה, התמר והזית מקודשים לה. בכיתובים רבים היא נקראת בשם "עץ חיים" ומתוארת יושבת תחת התומר או הדקל, סמל לפוריות, מוקפת איילים, תיישים, צבאים, יעלים, וחיות אחרות בעלות קרניים. החיות הללו מקודשות לאשרה, ומסמלות גם הן את פוריותה.
מן התנ"ך ומקורות אחרים, אנו למדים כי פולחנה של אשרה התקיים תחת עצים. העצים הללו נקראו "אשרים". לעיתים הם ניטעו על מזבח אבנים או במקומות גבוהים, כגון ראשי גבעות.
דברים טז, כא: "לא-תטע לך אשרה, כל-עץ: אצל, מזבח יהוה אלהיך--אשר תעשה-לך".
שופטים ו, כה-כו: "ויהי, בלילה ההוא, ויאמר לו יהוה קח את-פר-השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים; והרסת, את-מזבח הבעל אשר לאביך, ואת-האשרה אשר-עליו, תכרת. ובנית מזבח ליהוה אלהיך, על ראש המעוז הזה--במערכה; ולקחת, את-הפר השני, והעלית עולה, בעצי האשרה אשר תכרת".
מלכים א, יד, כג: "ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבהה, ותחת כל-עץ רענן".
ירמיהו יז, ב: "כזכר בניהם מזבחותם, ואשריהם על-עץ רענן, על גבעות הגבהות".
לא ברור איזה עץ בדיוק היתה האשרה. רוב הסברות מתייחסות לעצי אלון ואלה, ששמותיהם מעידים על קדושתם לאלוהות. סברות אחרות מדברות על עצי זית, תמר ותאנה. במקרים מסוימים צמרת העץ נגזמה בצורה מיוחדת, וגולפה בה דמות של יונה, ציפור המקודשת לאשרה, וקשורה לנשיות, אמהות, שלום, ושלווה. ישנן גם עדויות שחלק מן האשרים לא היו עצים, אלא מוטות עץ או עמודים של עץ, שבראשם גולפה דמות היונה.
המונח 'אשרה' מתייחס גם לפסלונים של דמויות נשיות, שנמצאו בהמוניהם בחפירות ארכיאולוגיות. פסלוני האשרה מתארים דמות נשית שם שיער קצר ומתולתל, שופעת שדיים ובטן, זרועותיה בדרך כלל שלובות על שדיה. החלק התחתון חלול ובבסיסו עומד מין כן, כדי שניתן יהיה להעמיד את הפסלון. פסלוני האשרה ככל הנראה הם ייצוגים אומנותיים ופולחניים של האלה אשרה, אך ניתן לשער שהם מייצגים גם אלות מקומיות אחרות כגון עשתרת, בעלת, ועוד. הם היו נפוצים בקרב כל השבטים והעמים שיישבו את הארץ בתקופות קדומות.
חוקרים מסוימים משערים, כי פסלוני האשרה הם בעצם התרפים המוזכרים במקרא. התרפים הם סמלים של אלי בית. הם מסמלים את חוסן האדם או המשפחה המאמינים בהם, ומגנים על בני הבית ומשק הבית. בעלות על התרפים של המשפחה היא סימן לכך שהאדם הוא שותף וחבר מלא באותה משפחה. מי שמחזיק בתרפים, למעשה מחזיק גם בזכויות המשפטיות לירושה של נכסי המשפחה ומשק הבית (מסיבה זו כנראה גנבה רחל את התרפים של אביה לבן).
אשרה במיתולוגיה הכנענית
לוחות אוגרית, שנתגלו בסוריה החל משנת 1929 מספרים את סיפורה המיתולוגי של אשרה. יום אחד בהיותה צעירה, התהלכה אשרה ורוחמיה לחוף הים. כאמור, להרבה מן האלים הכנעניים יש פנים כפולות או "תאומים". רוחמיה היא הפנים האחרות של אשרה, פנים של רחם, פריון, אמהות וגם רחמים. ובעודה מתהלכת, פגש אותה אל, האב הקדום של הכנענים. אל שאל את אשרה ורוחמיה אם תסכים להיות אשתו, או תרצה להיות רק בתו. היא ביקשה להינשא לו. אל צלה ציפור לאשרה, וכך נחתמה הברית בינו לבינה. האלים הראשונים שנולדו לאל ואשרה אחר הנישואין היו שחר ושלים, האלים הטובים. לאחר הולדתם ילדה אשרה את שאר בני המשפחה האלוהית, 70 אלים ואלות. המשפחה עברה למדבר וגרה שם בשלום שבעים שנה.
אשרה, אם כן, היא האלה האם של כנען. היא אם האלים, אבל גם האם הקדמונית של בני האדם. הכנענים האמינו כי האלים שלהם הם גם אבותיהם הקדומים, וכי כולם בעצם צאצאים של אל ושל אשרה.
בכתבי אוגרית היא מצטיירת כאם מגוננת מאוד, וכאשת איש מגוננת אף יותר. היא אשת סודו של אל, והיחידה שמסוגלת לשכנע אותו לפעול בנושאים מסוימים. בעל וענת, למשל, לא הצליחו לשכנע את אביהם לבנות לבעל ארמון. הם הצטרכו לשכנע קודם את אמם אשרה במתנות כלי כסף טהור, כדי שהיא תשפיע על אל.
