ואז כשהרמתי מבטי.. פתאום ראיתי את חן שוב!.. הוא פשוט ניגש ואמר לי:
תראי, אני רציתי להגיד לך..
חחחחחחח הוא הולך ישר על החיים ועל המוות
לא ידעתי מה לענות... אז אמרתי לא יודעת, אולי, כדי לא להיראות קלה להשגה... הוא אמר לי....
הסמקתי בפעם האלף..חח..אמרתי לו בטון ביישני למדיי "אממ..לא נראה לי..למה אתה שואל?,..
לא סתם פשוט רציתי לדעת אם נוכל להיפגש ולצאת ביחד הערב.. יום שישי ו..לא יודע סתם.. אבל רק אם את רוצה ולא עסוקה.
(שתיכן עניתן על אותו דבר..)
חפיף תמשיכו מאיפה שבא לכן
אממ...עדיין לא סגור מה אני עושה היום..אבל אם אני לא יוצאת עם חברות..אז נראה לי שסבבה והכל...
הוא חייך אליי.... ונתן לי דף.. ואמר: "הנה כתוב פה את מספר הפלאפון שלי.. אם משהו ישתבש תקשרי אליי ואם לא אני יפגוש אותך בשמונה ליד הבית שלך, טוב?"
חייכתי אליו בחזרה, לקחתי את הדף והכנסתי לכיס.."סבבה"..הסתובבתי נתתי יד לאחותי והתחלנו ללכת הביתה..כולי מחוייכת מאוזן לאוזן..
כשהגענו הביתה.. אמא שלי שאלה אותי:"איך היה בבצ'פר??" אמרתי "בסדר 😊😊" ואמא שלי שמה לב לחיוך שלי אבל לא אמרה כלום... נכנסתי לחדר והתיישבתי על המיטה..
הלב שלי עדיין פעם בחוזקה..ישר הרמתי ת'טלפון וצילצלתי להדר..החברה הכי טובה שלי...
"הלו?" שמעתי קול בקו השני.. "הדר?" עניתי.. "לא הדר לא בבית זאת אחותה, מי רוצה אותה..?" אמרתי.. "טוב לא משנה... תודיעי לה שהתקשרו אליה" וניתקתי..
האבן שהייתה לי על הלב עדיין לא נפלה... אני חיבת להתייץ איתה אם ללכת או לא... זאת השאלה...