מיתוסים ומציאות
ידוע שחוסר ידע מהווה קרקע פורייה לצמיחתם של מיתוסים ותפיסות מוטעות. במשך השנים התפתחו מיתוסים רבים ביחס להומוסקסואליות. מיתוסים, מטבעם, דומיננטיים וקשה לשנותם, ובהרבה מקרים מקבלים מעמד ותוקף של עובדות אובייקטיביות. הצירוף של שלושת המאפיינים הללו מבהיר את הסכנה הטמונה בקיומם ובתפוצתם.
נציג להלן כמה דוגמאות אופייניות של מיתוסים ותפיסות מוטעות (Misconceptions) בהקשר להומוסקסואליות והומוסקסואלים:
1. כל ההומוסקסואלים מתנהגים באופן נשי. ברור שאם אכן כך היה, יכולנו לזהות בבירור את כל הגברים ההומוסקסואלים. אולם המציאות מוכיחה שאין זה כך; בהרבה מקרים לא נוכל לזהות הומוסקסואלים עד שהם חושפים את האוריינטציה המינית שלהם.
2. הומוסקסואלים תוקפים מינית ילדים. מי שתוקף ילדים הוא, בדרך-כלל, גבר הטרוסקסואל, כשהקרבן הוא, בדרך-כלל, ילדה. במחקרים שנערכו, נמצא כי ברוב המקרים התוקף מוכר לקרבן, או שהוא קרוב משפחה - אב, אב חורג, סב, דוד.
גילוי הנטייה ההומוסקסואלית אצל מתבגרים
תקופת ההתבגרות של הומוסקסואלים ולסביות עלולה להיות תקופה המאופיינת בבלבול ובכאב רב. זוהי תקופה שבה הצעיר מתחיל להיות מודע לרגשותיו ולתחושותיו המיניות. עם ההתנסויות ההומוסקסואליות הראשונות - המחשבות, הרגשות הפנטזיות, או המגע המיני - חשים מתבגרים רבים, הומוסקסואלים ולסביות שמשהו 'לא נורמלי' קורה להם. רבים פוחדים לחשוף את נטייתם ההומוסקסואלית ומעדיפים להימנע מפעילויות חברתיות, כדי לא לחלוק את רגשותיהם עם חבריהם מקבוצת השווים. בגילאי ההתבגרות חזק מאוד הדחף להיות כמו כולם, לא להיות שונה, ולכן צעירים הומוסקסואלים ולסביות ינסו לקשור מערכות יחסים עם בני המין האחר.
בכך מושגות שתי מטרות: ראשית, הצעיר או הצעירה יכולים לבחון את נטייתם המינית; שנית, הם מתנהגים בהתאם לציפיות חבריהם. אולם ההתנסויות הללו מלוות בדרך-כלל בתחושות של אכזבה, בדידות, זרות ותסכול. מעט מן הצעירים ההומוסקסואלים והצעירות הלסביות מוצאים להם מסגרת התייחסות שעם חבריה הם יכולים לחלוק את חוויותיהם וקשייהם. ידוע, למשל, שמחקרים שנעשו בארה'ב מצאו ששיעור ההתאבדות בקרב בני נוער הומוסקסואלי גבוה בצורה משמעותית מזה של בני נוער שאינם הומוסקסואלים (Gibson, 1987).
בתרבות המערבית אין כמעט אדם שגדל ומתפתח מתוך הנחה אפריורית שהוא או היא הנם הומוסקסואל או לסבית (Davis, 1992), התרבות והחברה מנחות אותנו ומפתחות בנו ציפיות שנגדל כהטרוסקסואלים. לפיכך, ובאופן כמעט אוניברסלי, הומוסקסואלים חשים וחווים התנסויות שאינן מקובלות ואינן בהתאם לנורמות החברתיות התרבותיות. לפני הצעירים המתוודעים לנטיותיהם ההומוסקסואליות מוצבות שלוש אפשרויות:
1. להתכחש לנטיות למחשבות ,לפנטזיות ולמאוויים.
2. לצמצם את חשיבות הציפיות והנורמות החברתיות.
3. לחיות עם הסתירה בין הנטייה ההומוסקסואלית שלהם לבין הנורמות והציפיות החברתיות.
בחירה באפשרות הראשונה - טומנת בחובה הדחקת הרגשות, הרצונות והמאוויים, ואימוץ זהות ואופני תפקוד הטרוסקסואליים. בספרות מכונה תופעה זו כ - 'Passing' - ניסיון להופיע כהטרוסקסואל. בחירה באפשרות השנייה - מצהירה על מחויבות לסגנון חיים הומוסקסואלי כשהמחיר הוא התמודדות עם עמדות החברה שהן, בדרך כלל, עמדות סטיגמטיות. בחירה באפשרות השלישית - כרוכה בניסיון למצוא דרך המשלבת בין שתי הישויות: הנטייה ההומוסקסואלית וציפיות החברה.
שלבים בתהליך 'היציאה מן הארון' (Coming out Process)
המונח יציאה מן הארון משמש בשלושה מובנים: האחד - מתייחס לתהליך הכללי המתאר את גיבושה של זהות הומוסקסואלית; השני - מציין שלב אחד בתהליך הכללי, בדרך-כלל שלב המתייחס לקבלת האדם את עצמו כהומוסקסואל או כלסבית; במובנו השלישי - משמש המונח לציון אירוע חד- פעמי שקשור בדרך-כלל להיחשפות להורים, לקהילה ההומוסקסואלית או ההטרוסקסואלית. מכאן שניתן לדבר על 'יציאה מן הארון' כתהליך שיכול להיות פנימי (קבלת האדם את עצמו כהומוסקסואל או כלסבית) או חיצוני (חשיפת ההומוסקסואליות לגורם חיצוני ,הומוסקסואלי או הטרוסקסואלי).
חוקרים שרואים ב'יציאה מן הארון' תהליך, מציינים את ראשיתו בחוסר מודעות לנטייה ההומוסקסואלית, או בראייה כללית, שהומוסקסואליות היא סטייה מן המקובל, שמלווה בהפליה ובעמדות סטראוטיפיות, ואת סיומו - ב'קבלה' יחסית, של הנטייה החד-מינית. מכל המודלים הרבים המצויים בספרות. נציג את המודל שפותח על ידי Troiden, 1987.
ארבעה שלבים במודל זה:
רגישות (Sensitization) - בגילאים שלפני הבגרות המינית. מרבית ההומוסקסואלים והלסביות מדברים על כך שחשו עצמם שונים, לאו דווקא על רקע מיני אלא יותר על בסיס של שוני בנושאי ההתעניינות, באופיים של בילויים, בפעילות שעות הפנאי, בספורט; בתחביבים, בהשתייכות קבוצתית וכד'.
בלבול בזהות (Identity Confusion) - בשלב הראשון, שברוב המקרים חל במקביל לגיל ההתבגרות או לפניו, חשים הצעיר או הצעירה בלבול בכל מה שקשור לזהות העצמית בכלל ולזהות המינית בפרט. הבלבול נובע מן הפער שבין הציפיות שבני נוער מפתחים ביחס לעצמם לבין ההתנסויות והתחושות ההומוסקסואליות שהם חווים בפועל. למרות שמרבית הצעירים והצעירות ההומוסקסואלים והלסביות יודעים על קיומם של הומוסקסואלים ולסביות בעולם, האסוציאציה השלטת עדיין היא זו הרואה בהומוסקסואליות התנהגות לא נאותה מבחינה מוסרית או סטייה מהתפתחות תקינה. לבני הנוער, שהשאלה המרכזית בהווייתם 'מי אני' מקבלת את התשובה: 'אני שייך לקבוצה סטיגמטית, לא מקובלת ואולי אף חולה או סוטה', יש תחושה קשה ביותר. בעיקר משום שבשלב זה הנער או הנערה צריכים להתמודד בכוחות עצמם עם הקשיים. האפשרות לשתף אחרים, הורים, בני משפחה או חברים, נדחית בדרך-כלל על הסף.
קבלת הזהות ההומוסקסואלית (Identity Assumption) - בשלב זה מאמצים צעירים הומוסקסואלים את התג 'הומוסקסואל' או 'לסבית' כמושג שמתאר את עצמם. כלומר, הנטייה ההומוסקסואלית שלהם מתקבלת כעובדה קיימת. שלב זה מכונה לעתים קרובות בספרות - תהליך 'היציאה מן הארון' - 'Coming Out Process'.
מחויבות - (comitment) - שלב זה מאופיין במחויבות שנוצרה בין ההומוסקסואל או הלסבית לקהילה, או לסגנון חיים מסוים. המחויבות נוצרת תוך הרגשת נוחות עם הזהות ההומוסקסואלית, המלווה בקבלה עצמית.
פש.... כל הכבוד על ההשקעה זה דברים מאוד חשובים מה שאת שמה כאן
באמת כל הכבוד על ההשקעה בובה!! מואהההההההה!
