זה מכתב אחר משכתבתי אי פעם .. למרות שכול המכתבים(השירים) שכתבתי באים מהלב ומראים כמה יש בליבי כאב זה המכתב שאני כותבת אותו עכשיו( ב08.05 בבוקר) פה אני החלטתי לשפוך את כול ליבי החוצה , אני כול הזמן שומרת ומאחסנת בלב שלי דברים כמו בתוך קופסא ואני מפנימה אותם בשקט אז עכשיו יש לי אפשרות לא להיות אותה קופסא ולצעוק פעם אחת בחיים ולומר דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!!! מספיקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!! אני אוהבת אותך , ואני יודעת שאני צריכה עזרה צריכה עזרה צריכה משהו , אני צריכה להפסיק להיות אותה קופסא שמאחסנת דברים כי אני בת אדם יענל העולם הזה , אני בת אדם אני רוצה לחיות בשקט לא רוצה שיגעונות בראש הזה..
פה שאני כותבת אני נותנת לעצמי רשות לזעוק ..
הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו !!!
בבקשה מישהו שומע אותי ?????? מישהו מרגיש באמת באמת כמוני?????
מישהו מרגיש גם חסר אונים כמוני??? מישהו מרגיש גם מועקה בלב כאילו הוא סוחב דברים ??
לפעמיים בא לי כבר לצעוק בקול כזה גדול כמו שפה אני כותבת .. אני רוצה לצעוק אך אני לא יכולה .. (יש שכנים.. אתם יודעים..)
**************************************************
אז ככה רציתי לומר שנמאס לי , נמאס לי מההורים שלי , נמאס לי מהחברות האלה שרק פוגעות , נמאס לי מלימודים , נמאס לי מהחבר שלי נמאס לי מהכול ...
אני חיה בשני רצונות ושני ניגודים.. מצד אחד אני רוצה ללמוד מצד שני אני לא רוצה
מצד אחד אני רוצה אותו לידי עכשיו להתחתן ומצד שני אני רוצה ללמוד ולהפסיק לחשוב עליו בזמן הלימודים לפחות אבל אני רוצה .. כמו כול רצון אחר בחיים שלי .. אני רוצה אבל אין בעצם הרבה מה לעשות כי רק אני יכולה לשנות את החיים שלי .. אבל אחרי שאני עברתי איתו הכול בשנתיים האחרונים אני מרשה לעצמי לומר שברגע זה אני לא יכולה לשנות את החיים שלי.. ואם תשאלו למה מכיוון.. שכבר עברתי את זה פעם אחת בחיים שלי וכמה שניסיתי לשנות את זה זה לא עזר כול המאמצים לא עזרו בגרוש ..
אני בבוקר קמה הולכת לבי"ס כמו כול יום אבל אתם ידעים יש חיוך ויש חיוך.. ולי יש חיוך שרוצה להיות באמת חיוך.. הכוונה אני יכולה לחייך מפה ועד מחר אבל מי יודע שהחיוך שלי אמיתי ...? אני פשוט מקובלת בחברה ולא רוצה להיראות כול הזמן עצובה .. אז פשוט החיוך שלי בא מחיוך שרוצה להיות באמת חיוך.. מי שהבין הבין.. אני חיה במצבים כאלה שהם לא אושר אמיתי ..
אני רוצה ללמוד .. אני מנסה באמת... אבל תמיד איזה משהו דופק לי את היום.. היום זה היום השני ללימודים ולא הלכתי כי רבתי עם ההורים שלי בראסמי זה היה רק תירוץ לא ללכת אני מעדיפה להיות בבית לשבת בכיף לחשוב עליו מאשר בכיתה .. שצריך ללמוד וגם ככה אני לא לומדת אני רוצה אבל אני לא יכולה .. אני כבר לא יודעת מה לעשות אני יודעת שאף אחד לא וכל לעזור לי פשוט אני מוציאה את הלב שלי כי גם הוא שבור ...
פעם כול בוקר הייתי קמה ואומרת חבל שקמתי ולפני השינה הייתי אומרת הלוואי ואני לא יקום..
היום אני לא אומרת כלום זה יקרה כבר לבד , מכיון שהלב שלי כבר מפורר זה עניין של קצת זמן עד שהוא יקרע לצמיתות !! אז אני לא צריכה להתאמץ ולומר זה יקרא כמובן מאליו..
חברה שלי היא כיתה מעליי היא עזבה את הבי"ס והתחתנה ואני היתי אומרת את משוגעת?? נשאר לך עוד שנה .. והיא הייתה אומרת תראי נשמה , אני חושבת תמיד על בעלי לעתיד אני לא יכולה להתרכז בזמנו חשבתי שהיא משוגעת אבל היום אני מרגישה את אותו הדבר היום אני חושבת שהיא חכמה במקום לבזבז סתם את זמנה היא כבר הלכה עם זה עד הסוף..
למה סתם לשבת ולחמם תכיסא ..?עדיף לה כבר מעכשיו לחפש עבודה למרות שבלי תעודת בגרות לא יקבלו אותה .. הבעיה אצלישאני רוצה מסגרת רוצה ללמוד אבל.. אני חושבת עליו איך אני יכולה להפסיק?? אני ידעת שזה מזיק .. לי .. אבל אני לא יכולה ככה להמשיך בהתנגדות....
אני מרגישה לבד .. אני לא יודעת מה לעשות יותר.. אין לי כו לכתוב יותר..
הבנתם לא הבנתם.. לא משנה .. אין לי שליטה על המחשבות שלי.. פעם היה לי שכל היום אחרי שהכרתי איתו הוא הלך לאיבוד.
מה אני יכולה לעשות?????????
מה ?????????????
יש לי הכול בחיים הכול באמת הכול .. חוץ מסדר.. חוץ מאושר.. אני מבולבלת.. שאין לי כוח לכתוב אפילו...




