ענישה בשתיקה (סטונוולינג): איך לזהות ומה עושים

יש שתיקה שמרגיעה.

ויש שתיקה שמענישה.

וזה ההבדל שמפרק אנשים: כי מבחוץ שתיהן נראות אותו דבר. אבל בפנים, אחת אומרת "אני צריך רגע", והשנייה אומרת "אני אגרום לך לשלם".

אם יצא לך לשבת מול בן אדם אהוב שמסתכל עליך כאילו אתה לא קיים, ואת/ה מרגיש/ה שאת/ה מתחנן/ת על פירור של תגובה, זו לא סתם תקשורת גרועה. זה דפוס שצריך שם וכלים.

מה זה ענישה בשתיקה?

ענישה בשתיקה היא מצב שבו אדם:

• מפסיק לדבר, להסתכל, או להגיב
• לא נותן מסגרת זמן
• לא מסביר מה הוא צריך
• ומשאיר אותך תלוי/ה ומבוהל/ת

המטרה (או התוצאה) היא כוח: את/ה נשבר/ת ראשון/ה, מתנצל/ת, ומוותר/ת כדי להחזיר קשר.

מרחב בריא מול שתיקה מענישה

מרחב בריא נשמע כך:

"אני מוצף. אני צריך שעה, ואז נחזור לדבר."

שתיקה מענישה נראית כך:

• נעלם בלי מילה
• עונה בחד-הברתיות קרה
• גורם לך לרדוף
• ואז אומר "את דרמטית" כשאת/ה שואל/ת מה קורה

הבדל פשוט:

מרחב בריא כולל מסגרת זמן ונכונות לחזור. ענישה בשתיקה לא.

12 סימנים שזה סטונוולינג

• אין זמן חזרה ("לא יודע", "עזוב")
• את/ה מרגיש/ה אשמה רק מעצם השאלה
• השתיקה מגיעה אחרי שהצבת גבול או העלית פגיעה
• הוא מחכה שתישבר/י ותתנצל/י
• זה חוזר שוב ושוב, לא אירוע חד פעמי
• הוא מתנהג כאילו את/ה שקוף/ה
• כשאת/ה מנסה לדבר, הוא מגיב בזלזול
• הוא אומר "לא קרה כלום" אבל ממשיך להעניש
• אחר כך אין תיקון אמיתי, רק "יאללה שחרר"
• את/ה הולך/ת על ביצים כדי שזה לא יחזור
• השתיקה מופיעה דווקא בנושאים חשובים
• את/ה מתחיל/ה לפחד מריבים כי "העונש" יהיה שתיקה

דוגמאות יומיומיות

דוגמה 1: העלית פגיעה

את/ה: "נפגעתי מהדרך שדיברת."

הוא: שקט. מסתכל בטלפון. יוצא מהחדר.

אחרי שעתיים: "די עם הדרמות."

דוגמה 2: קבעת גבול

את/ה: "אני לא מסכים/ה שידברו אלי ככה."

הוא: "סבבה." ואז יומיים לא מדבר.

דוגמה 3: את/ה מבקש/ת בהירות

את/ה: "מה אנחנו עושים עם זה?"

הוא: "לא יודע." ואז נעלם.

הדפוס: אין שיחה. אין תיקון. יש כוח.

איך להגיב בזמן אמת (משפטים להעתקה)

המטרה: לא לרדוף, לא להתחנן, להציב מסגרת.

בחר/י 2-3 משפטים ותשתמש/י בהם קבוע:

• "אני רואה שאת/ה לא פנוי/ה לדבר. אני כאן כשנהיה אפשר לדבר בכבוד."
• "אם את/ה צריך/ה מרחב, תגיד/י כמה זמן. בלי מסגרת זמן, אני לא ממשיך/ה לרדוף."
• "אני לא מנהל/ת קשר דרך שתיקות. נדבר כשיש נכונות."
• "אני מבין/ה שאת/ה מוצף/ת. תן/י זמן חזרה ונמשיך."
• "אני עוצר/ת את השיחה עכשיו. נחזור אליה בשעה/מחר."

חשוב: משפט, ואז פעולה. לא נאום.

גבולות שעובדים (כי הם כוללים פעולה)

גבול בלי פעולה הוא בקשה.

גבול 1: מסגרת זמן

"אם יש צורך במרחב, אנחנו נותנים זמן חזרה. אם אין זמן חזרה, אני יוצא/ת מהלופ ועובר/ת ליום שלי."

גבול 2: אי אפשר לפתור דברים דרך ענישה

"אני מוכן/ה לשיחה. אני לא מוכן/ה לענישה."

גבול 3: תיקון

"אחרי שתיקה, חייב להיות תיקון: מה קרה, מה אתה צריך, ומה עושים אחרת."

אם אין תיקון לאורך זמן, זה מידע על הקשר.

למה אנשים עושים את זה?

• חוסר מיומנות בקונפליקט (לא יודעים לדבר)
• פחד מאינטימיות
• צורך בשליטה
• דפוס שנלמד בבית
• או ניסיון "לחנך" אותך

זה יכול להסביר, אבל לא להצדיק.

מתי זה כבר מסוכן?

אם השתיקה מגיעה יחד עם:

• השפלות
• איומים
• שליטה וקנאה
• בידוד מחברים
• או פחד אמיתי להגיד משהו

כאן כבר לא מדובר רק על "סגנון תקשורת". צריך תמיכה אמיתית, ולעתים יציאה מסודרת.

שאלות נפוצות

איך מבדילים בין בן אדם מוצף לבין ענישה?

מוצף נותן זמן חזרה ומנסה לתקן. מעניש משאיר אותך בערפל ומחכה שתישבר/י.

האם כדאי לרדוף אחרי מי ששותק?

לרוב לא. רדיפה מזינה את הדפוס. עדיף מסגרת זמן וגבול.

מה אם הוא אומר "ככה אני"?

אז זו לא עובדה, זו בחירה. אפשר לעבוד על זה. ואם אין נכונות, את/ה בוחר/ת האם זה קשר שמתאים לך.