שבעה דורות. עיירה קטנה בקולומביה. ואהבה שמופיעה שוב ושוב - בצורות שונות, עם פרצופים שונים, אבל עם אותו כאב ואותו כוח. מרקס כותב על אהבה אובססיבית שנמשכת עשרות שנים, על אהבה אסורה בין בני משפחה, על אהבה שנולדת ומתה ביום אחד, ועל אהבה שלא הייתה אף פעם אבל איכשהו הייתה תמיד. והבדידות - תמיד הבדידות - מלווה את כולם. גם את אלה שאוהבים. אולי במיוחד את אלה שאוהבים. כי מרקס מבין משהו עמוק: שאהבה ובדידות הן לא הפכים. הן תאומות. אי אפשר לאהוב בלי להרגיש לפעמים בודד, ואי אפשר להיות בודד בלי לכמוה לאהבה.
💡 למה כדאי לקרוא?
כי אף ספר בעולם לא מכיל כל כך הרבה סוגים של אהבה בין שני כריכות. ובכל דף יש משפט שגורם לכם לעצור, לנשום, ולהרגיש שמישהו הבין משהו שאתם הרגשתם אבל אף פעם לא הצלחתם להגיד במילים.
אתר האהבה הישראלי