פלורנטינו אריזה מתאהב בפרמינה דאזה כשהם נערים. היא דוחה אותו ומתחתנת עם אחר. והוא מחכה. חמישים שנה, שבעה חודשים ואחד-עשר ימים - הוא מחכה. לא כמו קדוש. בינתיים הוא חי, אוהב נשים אחרות (622, הוא סופר), עובד, מתפתח. אבל כל הזמן הזה - הוא זוכר. ואז, כשבעלה מת, הוא מגיע להלוויה ואומר לה שהוא עדיין אוהב אותה. והיא זורקת אותו החוצה. ומכאן מתחיל סיפור אהבה בגיל 70 פלוס - שהוא אולי סיפור האהבה הכי יפה שמרקס כתב. כי הוא מראה שאהבה לא צריכה להיות צעירה, מושלמת או נקייה מטעויות. היא רק צריכה להיות אמיתית.
💡 למה כדאי לקרוא?
כי אין ספר שני בעולם שמוכיח ככה שאהבה לא מכירה תאריך תפוגה. ושלפעמים האהבה הגדולה ביותר היא זו שמחכה בסבלנות - לא חמש דקות, אלא חמישים שנה.
אתר האהבה הישראלי