כשהוא/היא רוצה לחזור ואתם לא בטוחים

ההודעה שמערבבת את הכול

זה מגיע בצורות שונות. הודעה ארוכה בווטסאפ. שיחת טלפון מבוכה. מפגש "מקרי" שהיה מתוכנן היטב. ובתוך שניות, כל העבודה הרגשית שעשיתם מאז הפרידה מתערערת.

הוא רוצה לחזור. היא אומרת שהשתנתה. והלב שלכם קופץ — אבל אתם לא בטוחים אם זה קפיצה של שמחה או של פחד.

למה זה כל כך מבלבל

כשמישהו שפגע בכם מבקש הזדמנות נוספת, אתם נקרעים בין כוחות סותרים:

הגעגוע אומר: סוף סוף! תחזרו! הפחד אומר: ייפגעו בך שוב הגאווה אומרת: הוא לא מגיע לך הרחמנות אומרת: הוא באמת מתחרט ההיגיון אומר: רגע, בואו נחשוב

האם הם חוזרים כי הם באמת רוצים אתכם — או כי הם לבד? האם הם פנו אליכם אחרי תהליך של חשיבה — או אחרי שהדייט שלהם לא הצליח? האם הם מבינים מה הם עשו — או רק מתגעגעים למה שהיה?

אם הפנייה מגיעה בדיוק כשגיליתם שהם ראו את הסטוריז שלכם, או כשהם שמעו שאתם מדברים עם מישהו חדש — זה דגל שכדאי לשים לב אליו. חזרה שמונעת מקנאה או מפחד לאבד, שונה מחזרה שמונעת מאהבה.

מה לעשות כשאתם באמת לא יודעים

אם אחרי כל החשיבה אתם עדיין לא בטוחים, הנה גישה מובנית:

אין סיבה להחליט עכשיו. תגובה מדודה היא לא דחייה — היא כבוד לעצמכם ולהחלטה. אמרו: "אני צריך זמן לחשוב על זה. תן לי שבוע."

חבר קרוב, מטפל, בן משפחה שסומכים עליו. מישהו שמכיר את ההיסטוריה ויכול לשקף לכם את מה שאולי אתם לא רואים.

כשאתם חושבים על לחזור אליהם — מה הגוף אומר? יש הקלה? יש מתח? יש כיווץ בבטן? הגוף יודע לפני הראש, ושווה להקשיב לו.

אם החלטתם לנסות, הציעו תקופה מוגדרת — חודש, חודשיים — שבה אתם בודקים את הקשר מחדש. בלי מחויבויות מלאות, בלי לחץ. פשוט לראות איך זה מרגיש בפועל.

מה אם ההחלטה היא לא

גם "לא" היא תשובה לגיטימית ואמיצה. אתם לא חייבים לתת הזדמנות נוספת רק כי מישהו מבקש. זכות הסירוב שלכם היא לא אכזריות — היא גבול בריא.

אם אתם מחליטים שלא, אפשר לעשות את זה בכבוד:

הכירו ברגשות שלהם היו ברורים ולא מעורפלים אל תשאירו דלת פתוחה אם היא סגורה תנו לעצמכם להרגיש את מה שאתם מרגישים — גם עצב על ההחלטה הנכונה

לפעמים ההחלטה הכי אוהבת שאפשר לקבל — כלפי שניכם — היא לתת לזה להישאר בעבר.