לך לא סיפרתי...

אני יושבת מול המחשב עם הרבה מחשבות...מחשבות שבאות מתוך כאב מחשבות שבאות מתוך הלב...זו ההיזדמנות שלי לישפוך כל מה שיש לי בלב...שאני יושבת מול המחשב.


ניפרדנו לכמה שעות, הפרידה הזאת הרסה אותי, שברה אותי, אמרת שיש לך ספק שאנחנו מתאימים, דמעות בעיניים עמדו לי, הלב רק ניצבט לי, הרגשתי כאב שלא הרגשתי בחיים, אך הלב פעם בחוזקה הראה לי רק את מה שאליך אני מרגישה- אהבה, לא הייתה לי ברירה רק להגיד אני נפרדת אך בתוך הלב אני עוד אומרת אני אותך אוהבת, אולי הראתי לך שאני שמחה ואתה עוד אמרת אני שמח שאת מקבלת את זה ככה, איך לא הרגשת איך לא הבחנת שהלב רק זועק כואב אל תלך אומר...התנהגתי רגיל אך בתוך הלב אני נשברתי, מנסה להחזיק אותך עוד קצת איתי לפני שתלך,הלכת, ואני אחרי דקה אליך מתקשרת לא יכולה שאתה הולך אני אומרת, בוכה לך בטלפון, "מצטערת- אני אומרת" אך אתה החלטתי על שלך עומד "ניגמר -ככה החלטת", אפשר לשנות הכל אפשר אם רוצים אני מנסה להסביר, למה לא הבנת אותי? למה לא ניסת להרגיע אותי, ומרוב עצבים רק צעקת ולי יותר הכאבת, רואה אותך הולך לאט לאט נעלם,עזבת אותי ואני נישארת בודדה עצובה, לקח לי הרבה זמן לקום, לעמוד על הרגלים לקח תאת עצמי למקום שבוא אני יוכל להירגע,הולכת למקום שאני הכי אוהבת ומסתגרת, מנסה להירגע מזילה דמעות, אך לא נירגעת, מחבקת את הגוף שלי, מרגישה איך הידיים שלי רועדות לא מצליחות לחבק את הגוף שכל כך זקוק לך, אך אתה לא היית פה אתה הלכת! יושבת בריצפה מתקשרת שוב, אני לך בוכה, צועקת, מנסה לשחרר הכל, אך לעצמי יותר מכאיבה, אדיש היית זוכר? "שום דבר לא יעזור עכשיו את החלטת, את רק יותר מעצבנת אותי שאת בוכה" ואני שותקת לא יודעת מה להגיד, ניתקתי לא הייתה לי ברירה, בין ארבע קירות מסתגרת יושבת ולא יודעת איך לצאת מכל זה, מרגישה אשמה, אבל איך אני יהיה איתך נשמה? אתה לא בטוח שאני ואתה מתאימים? איך אני יהיה איתך? כל כך פחדתי מהרגע שבוא אני יפגע, אבל הרגע הגיע בסוף ואני מוצאת את עצמי נשברת לא מצליחה את השברים שלי לאסוף, מרגישה איך הלב דופק חזר מת לצאת מהמקום...שעות חושבת בוכה לא מבינה איך הגענו לאותו מצב...מתקשרת אליך שוב "אני לא מצליחה להירגע אני לא מצליחה" ולך לא היה מה להגיד רק למהר לנתק, כי היית עם חברים היו הרבה שיעודדו אותך שם, ואני פה לבד לא רוצה לראות אף אחד לא רוצה בקרבתי שום אדם מלבדך! מנתקת ושוב מאוכזבת, נשברת ושוב זולגות דמעות מנסה להירגע לא מצליחה לא מצליחההההההה...התקשרתי אליך שוב אך אתה לא ענית ניסיתי כמה שעות ולא ענית.


מנסה להתעודד, בתקופות היפות שלנו וברגעים... זוכר את היום שבו אספתי מלא עלי כותרת של ורדים על כל הכביש רשמתי לך "אני אוהבת אותך" , נזכרת ביום שחגגנו חודש את כל החדר שלי בנרות סידרתי, פרחים פיזרתי, ערב רומנטי לי ולך, בצלחות קטנות את המאכלים האהובים עליך שמתי, וחרב שיש לה משמעות בעיני לך נתתי, "אהבה חדה כתער", או את היום שבו חגגנו את הפיוס? את הבלונים? את הלבבות? ואת השלט שבו כתוב אני אוהבת אותך בכל השפות, מנסה להתעודד אך לא מצליחה למה כל כך כואב לי להיזכר? בתקופות הכל כך יפות שלנו כל כך נהנו ועכשיו כשיש לנו תקופות רעות אנחנו לא מצליחים להתמודד איתם ואתה הרמת ידיים, אנחנו שכל כך אהבנו, שאחד לשני הבטחנו שאם ניפרד זה רק בגלל- בגידה. שוב אני זקוקה לך מזילה דמעות לא מפסיקה לכאוב ולבכות השעה 5 בבוקר מתקשרת אליך שוב אחרי שאני לא מצליחה להירדם, הראש רק מלא במחשבות והלב כואב, אותך איבדתי,ובסוף ענית...


אני: "החלטת?"


אתה: "כן סופי זה ניגמר"


אני: {לא מאמינה} "אני רוצה שתגיד לי את זה פנים מול פנים, תסתכל לי בעיניים ותגיד לי


אתה: בואי, אני בטוח בעצמי


נפגשנו אחרי רבע שעה, אני זוכרת הכל שניה אחר שניה, כל דבר שקרה שם כאילו זה קרה עכשיו, רק שעברתי את זה פעם אחת ולא רוצה לעבור שוב, אני זוכרת איך עמדתי שם מחכה שתגיד לי את המילה-פרידה, הסתכלת לי בעיניים, אמרת אני החלטי זה סופי, לא ידעתי מה להגיד אך בדיוק אחרי כמה דקות אני מוצאת את עצמי נשברת לך מול העיניים יושבת בריצפה מורידה את הראש ולאט לאט מזילה דמעות, למרות שניסתי לעצור אותם כי ידעתי שלך כואב, ויכאב יותר, אני מוצאת את עצמי בוכה לך, לא מצליחה להחזיק עוד את עצמי, מתחננת שלא תוותר על הקשר, שתמשיך להילחם, "אני ישתנה אני מבטיחה" אך ללא הצלחה, שום מילה לא חדרה לך ללב, ביקשת חיבוק לפני שאתה הולך, חיבקתי אותך לא רציתי שנרגיש חרא יותר ממה שאנחנו מרגישים, נתתי לך חיבוק שהראה את כל אהבה שלי, "לך, תלך," אני אומרת לך, אך בתוך הלב אני רוצה כל כך שתישאר לא תעזוב תמשיך לעד לחבק, לא רוצה לאבד את אהבת חיי, את הדבר הכי יקר לי שנמצא עכשיו בין שני הידיים שלי, למרות שחיבקת אותי אני עוד רועדת, רועדת לא מקור, מכאב שככה זה בנינו יגמר, שאותך אני מאבדת, הרגשתי רק דיקרה ועוד דקירה, קריעה ועוד קריעה, שבירה ועוד שבירה, עד שלבסוף הרגשתי את הלב שלי מפורר לרסיסים, "הזדמנות שניה" מבקשת עדין לא מוותרת,בסוף הבנת שאני אותך אוהבת ואמרת את המילה בסדר


ח=ז=ר=נ=ו


הלכתי כאילו לא חזרנו הלכתי עצובה, פגועה, לא האמנתי שלך אני צריכה לבכות, כל הדרך הראש רק במחשבות, נתתי לך הרגשה שאני בסדר שאת הכל קיבלתי אך לא ידעת שהרגשתי שאותך הכרחתי לחזור אלי, שבלב שלם אתה לא איתי, רק בגלל שהתחננתי ובכיתי חזרת אלי, המון פעמים רציתי להתקשר ולהגיד מצטערת שבכיתי, אני משחררת אותך, למרות שאני אותך אוהבת, אבל התחרטתי לא רציתי כי אני יודעת שגם אתה אוהב אותי, שאנחנו כן יכולים להסתדר, שיש בנינו עוד אהבה, הלב שלי לא טועה, הלב שלי רק אותי משכנע לזרום ולהמשיך איתך, הלב שלי פועם רק בגללך, מי כמוך יודע כמה נלחמתי על הקשר הזה?


 יום עבר ועוד יום וככה עברו להם שבועיים, ובסוף הרגשתי טוב עם עצמי טוב עם הקשר, חזרת  מהבסיס, עוד לפני שבאת אליי אני מתארגנת שוב מתאפרת, מתלבשת בשבילך, שמת לב? כמו בהתחלה בדיוק, אני מאוהבת בך אני שוב מתחילה להרגיש את כל אהבה בחוזקה, כל התקוות שוב חזרו אליי כל הכוחות, אך נותרה לי עדין בעיה, אני לחוצה לא רגועה לא הצלחתי להתגבר על אותה פרידה, לא יודעת איך לך להסביר איך להגיד לך, ניסיתי להתנהג כרגיל, אך אתה הבחנת שמשהו מוזר בי, עד שיום אחד בלילה אני ואתה שכבנו, כל כך רציתי להרגיש אותך שוב להתאחד מהתחלה, להחזיר אותך אליי, להרגיש שאתה שוב שלי, רציתי... תבין רציתי... אך באמצע זזתי, הפרעתי,כאב לי, הייתי לחוצה, בדיוק כמו ששכבנו בפעם הראשונה, זוכר? כל הפחדים להיפגע חזרו, כל הביטחון שלי הלך, נישארה לי רק אהבה, שלהעניק לך אני כל כך רוצה, לא יכלתי נשמה רציתי ואני יסביר לך את זה שוב רציתי... אך הייתי לחוצה, אם הייתה לי מילה יותר טובה להסביר לך... אך אתה במקום לחבק אותי ולדבר איתי קמת ורק מילים מגעילו אמרת...


"חירפנת אותי"


"שיגעת אותי"


מתלבשת במהירות לא רוצה להיזכר באותן מילים, מחבקת את הפוך מחבקת ומסתירה את הדמעות, דרך אחרת לא הייתה לי, רק לפרוץ בבכי נישאר לי, לא הבנת מה קרה לי, נכון לדבר איתי ניסת, אבל מה אתה מצפה ממני אחרי מילים כאלה? מנסה להחזיק את הדמעות אך לא מצליחה מרוב כאב הן רק פורצות, אולי זאת הייתה טעות לא לספר לך על כל הפחדים שלי על כל הלחצים שלי וזה בדיוק מה שאני עושה כותבת לעצמי מנסה לשחרר הכל, מצטערת להודות שדמעות זה רק מה שמרגיע אותי -מלבדך. ביקשת שאני יסתכל לך בעיניים, ידעתי כשתראה אותי בוכה אתה תכאב לא רציתי, "את לא רוצה-אמרת" לקחת את הדברים שלך והלכת, ומשפט זרקת " הרגשתי שאני מקיים איתך בכוח" דווקא את זה לא רציתי לשמוע, הלכת, כל כך רציתי ללכת אחרייך, אך לא הצלחתי לעמוד, הייתי המומה, חשבתי לקבל ממך תמיכה, יושבת ובוכה, אחרי דקות ספורות מנסה להתקשר אליך בדיוק בזמן הנכון לטלפון אין קליטה, לא נירגעתי הייתי חייבת להתקשר ובסוף מאמא שלי התקשרתי, שאלתי למה? לא ידעת מה פגע בי, הצטערת על המילים, אני צריכה אותך , אני צריכה אותך מתה לצעוק לך לבקש שתבוא אלי אך יודעת שלא תבוא, לא נירדמתי כל הלילה, המחשבות עולות... האם ניסת אותי להבין? איך זה אחרי ששוכבים אתה הולך? זורק מילים פוגעות ומשאיר אותי לבכות? למה? למה? רציתי, אך לא ידעתי שאני ילחץ, לא ירגע, ניסיתי כמה שיותר, מאשימה את עצמי בהכל מאשימה, אך מה אני יעשה נשמה? לא הצלחתי להשתלט על ההרגשה? אם הרגשת ככה אני מצטערת זה לא בכוח! זה מה שכל כך רציתי- להרגיש אותך!


יום אחרי דיברתי איתך כאילו כלום לא קרה נכון... לא רציתי לתת לך הרגשה חרא בעבודה, באת אליי כאילו שמח עם אותה הרגשה כאילו כלום לא קרה, באת שמח ואני עוד הייתי פגועה עצובה, תנסה להבין אותי למה אני עדין הייתי עצובה, ישבנו על המחשב שעה כמעט לצרוב דיסקים בשבילך, לא יכלתי לדבר איתך ככה, ואמרת לי שאתה יוצא, אני זקוקה לך- אך לתת לך ללכת כל כך רוצה, לפני שהלכת ניסיתי לדבר איתך, אך אתה בעצבים היית, אותי לא הבנת ושוב הלכת... ואותי ככה עזבת אך לא יכלתי להישאר שוב במצב הזה ואחרייך הלכתי, מרוב כאב לא היה לי מה להגיד לך וככה ניגמר בנינו השיחה והלכת... הלכת שוב לצאת עם חברים כשאני זקוקה לך, ואני לא רוצה כמו פעם בבית להישאר ולהסתגר, רוצה לצאת לברוח להשתחרר, אך לא היה לי חשק אז ויתרתי, התקשרתי אליך ניסיתי לדבר איתך להירגע אבל צעקת עליי התעצבנת... התקשרתי שוב ושוב וכל השיחות שלנו היו כואבות... ועם צעקות, הלכתי לחברה שלי ואתה בדיוק עברת משם, ואלי באת,ניסינו לדבר אך תמיד יצאה איזה מילה שכאבה בסוף ואז הלכת, לא הצלחתי את עצמי להסביר, נישארתי שוב לבד בלעדייך, הלכתי הבייתה כל הדרך מצוברחת בידיעה שאתה עם חברים ואני שוב לבד, אתה יוצא להנות אני יודעת שתיהיה בבאסה, בזמן שאותך אני רוצה, לך כל כך זקוקה, מתקשרת לעוד חברה שאולי איתי יכולה להיות, כדי לא להמשיך לבכות...


התקשרת מאוחר והודעה לי שחזרת, וביקשתי ממך שוב אלי לבוא עדין הייתי זקוקה לך, עדין רוצה אותך פה.... אך אתה לבית רצית ללכת... ובדיוק ככה עשית ושוב נישארתי לבד מול המחשב כותבת את כל המכתב הארוך הזה שאולי הוא התקווה היחידה שיעזור לי להירגע כי כבר דמעות לא עוזרות, חברות לא מעודדות, הליכה לא מרגיעה, שינה לא מצליחה...


נשמה שלי אולי את המכתב הזה אתה לא תיראה, אבל להסביר לך את זה פנים מול פנים יהיה לי כל כך קשה, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך,


אני לא רוצה להיפרד, אני אוהבת אותך, אני לא יודעת מה קרה לך שהשתנת שנהיית אלי כל כך קר וקשה, אם נפגעת ממני שככה פתאום השתנת תדבר איתי, אני מאושרת איתך תמיד גם אם הלב שלי כואב, כל רגע שאני איתך אני מרגישה את המשמעות של המילה אהבה!!!


אני אוהבת אותך נשמה אני אוהבת אותך,


אני לא רוצה להיפרד לא רוצה...


אם יש לי עוד תקווה אחת בלב.. זה שהכל בנינו שוב יסתדר...


נון...