אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.

אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים"

מלך ירושלים אשר חיפש בין בנות ירושלים את הראויה ביותר להיות

רעייתו המלכה. ובחר במיוחסת מכולן אשר היתה גם נעילת מכולן במידותיה

האצילות, ובעדינותה וביופיה, ונקשר עמה באהבה, וכרת עימה ברית:

היא מתחייבת שתהיה נאמנה לו, ותחדל מלהתרועע עם חברותיה הפשוטות

ברחובות, ותתנהג בדינוני מלכות על פי ספר חוקי המלך כראוי לרעיית

המלך.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רחיטנו (רַהִיטֵנוּ) בְּרוֹתִים.

וכנגד זה הוא מתחייב לה לפרוס חסותו ושמירתו עליה, להביאה לחדרי

ארמונו, לרוממה בבגדי ובתכשיטי פאר כראוי למלכה, ולהגן עליה

מחברותיה העלולות לפגוע בה מרוב קנאה המביאה לידי שנאה.

ונחגגה חופתם ברוב פאר והדר כיאה לחופשת מלך גדול ונכבד כמוהו.

הִנֵּה-זֶה בָּא; מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים--מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת. ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ--מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים.

אולם היא לא עמדה בדיבורה,ועל אף אהבתה למלך וקשריה המיוחדים עמו,

החלה להתרועע עם זרים ועם חברותיה לשעבר, להתנהג כמותם כפשוטת עם,

ולזלזל במלך ובמעמדה הרם. משראה זאת המלך, בתחילה דיבר על לבה לשוב

אליו ולהתנהג כראוי למלכתו. ומשלא הועיל שלח שליחים להזהירה

ולהודיעה, כי אם היא מפירה את הברית עם המלך, אף הוא יראה עצמו

משוחרר מהתחייבותה כלפיה, ויאלץ לשלחה מארמונו.

"עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. יא כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ"

מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי

אך היא המשיכה בדרכה הרעה. וכשהתברר שדבר אינו עוזר, שילחה המלך

וגירשה מארמונו, ושבה להיות דלה וגלמודה בית הבנות המשוטטות ברחובות

ירושלים. ובאין המלך משגיח עליה, הפכה להיות נרדפת על ידן וסובלת.

עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. ב אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת--אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.

או אז החלה מתגעגעת לזמני תפארתה, עת אספה המלך באהבה מן הרחובות

והביאה לחדרי ארמונו ונשקה מנשיקות פיהו. והיא במקום להשיב לו אהבה

תחת אהבתו, נהגה עמו שלא ראוי עד שנאלץ לשלחה. וכך, בהתרגשות

ובגעגועי אהבה החלה לשיר מעומק לבה בפני חברותיה העוינות, את השיר

הנעלה מכל השירים, בו היא מתרפקת על זכרון אהבתם, וכמו רואה היא

אותו בעיני רוחה, ומספרת לו את כל אשר עבר עליה, ועד כמה היא נרדפת,

וכי על אף הכל חולת אהבה היא אליו, ומשתוקקת שישיבנה אליו, ומודה על

טעויותיה ופשיעה כלפיו.

אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--

אף הוא, בשמעו ממרומי ארמונו את דברי רעייתו אהובתו הסובלת, צר לו

בצרתה, ופתח אמריו בהזכירו את חסדי נעוריה וכשרון מעשיה הטובים עת

נקשר עמה באהבה עזה.

א הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. ב שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם. ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ו עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים--אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. ז כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ. {ס}

ומבשרה כי אין השילוח ששילחה גירושי נצח, אלא רק לזמן, כי עוד היא

אישתו והוא אישה, ולעולם לא יחליפנה באחרת, והוא עתיד להשיבה אליו. 


 


"התנערי מעפר קומי, ליבשי בגדי תפארתך עמי..."

יש תקומה שבאה מעפר, מן המקום העמוק ביותר, תקומה כזו דורשת עוז, וראויה ללבושי תפארה.

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ; מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ, בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ. ט אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. י אֲנִי חוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת; אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו, כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם. {פ}

ומלמדה את אשר עליה לתקן כדי שתשוב לתפארת מלכותה ואהבתה עמו יחדיו.

הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי. יד בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים. {ש}.

"כל הכתבים קודש, ושיר - השירים קודש קודשים "