אהבה ראשונה ואחרונה

ביאליק 14...זה הבית שלו...
הוא גר שם כבר 5 שנים בערך עם אמא שלו ושתי אחיות קטנות... אני יכול לספר את הסיפור
הזה כי אני זוכר כל פרט...אשכרה כאילו זה היה אתמול...
יומיים לפני היומהולדת שלו הוא פגש אותה...היא הייתה עם חברות והוא היה עם חברים...
כוחות שווים...הם לא התחברו...אין שום קשר ביניהם...דווקא את חברה שלה הוא הכיר כשהם
היו באותה חטיבה...אבל לאט  לאט דברים התפתחו...
פה דיבור עם חבר, שם דיבור עם חברה...היא בכלל רצתה מישהו אחר...הוא ידע את זה אבל
לא וויתר...הוא ניסה וניסה בסופו של דבר זה הצליח לו...
נשיקה חפוזה על הפה היא זאת ששינתה את העולם שלו...נשיקה אחת קטנה שגרמה לו
לראות את העולם במשקפיים ורודים...זאת הייתה תקופה של סיום ביצפר והכל היה מוכן רק
בשבילו, האומן של השכבה...הוא היה כותב שירים וסיפורים שאנשים לא יכלו לעשות שום דבר
חוץ מלבכות...היא אהבה שהוא דיבר אנגלית...הוא ידע אנגלית טוב...טוב מאוד אפילו, פעם
אפילו שאלו אותו אם הוא נולד באמריקה בגלל השטף דיבור שלו...
היו לו ידיים שהרבה אנשים רצו, ידיים עם כישרון לציור, כתיבה, פיסול...וכו'...אומן בנשמה
מה עוד אפשר להגיד..
כשהגיע הנשף שלו הם היו כבר ביחד...הוא יצא עם הידידה הכי טובה שלו וכשהוא חזר היא
חיכתה לו...אין הרגשה יותר טובה מזאת...והיא ידעה את זה...
שניהם נולדו בחודש מאי...מזל שור...הפרש של שנה ו10 ימים...
היא הפכה להיות יותר ויותר יפה בכל יום והוא אהב אותה יותר ויותר בכל יום...
אבל היו דברים בדרך...המכשולים שלהם היו יותר גדולים מהשבילים עצמם... אנשים ניסו
להפריד ביניהם מאחוריי הגב שלו...אנשים שהוא חשב שהם חברים שלו...פגעו בו והוא לא
ידע את זה..
הם רבו הרבה אבל גם אהבו הרבה...זה מן מצב שנהיה שיגרה- לריב להשלים להתנשק וללכת
הבייתה...מעל הכל הייתה האהבה אבל גם אהבה דועכת כשכועסים הרבה...
אז הם התרחקו...לא התרחקות איטית שהורסת את הכל אלא התרחקות מהירה שקשה לעכל
אותה...פתאום היא הייתה עם מישהו אחר אבל אמרה לו שהם רק ידידים...
ואז באיזה יום אחד היא אמרה לו שהיא רוצה את חבר שלו...הוא לא יכל לעשות כלום אז הוא
אמר לה שיהיה לה בהצלחה וזהו...מאז הם לא ממש דיברו...היא דווקא רצתה אבל הוא לא
יכל... כמובן שיש הרבה יותר בסיפור הזה אבל אין ממש למה להרחיב...
חודשיים לאחר מכן הוא כבר היה בתוך הסמים...דווקא את הקטע הזה אני לא ממש זוכר
כי לך תזהה בן אדם שרק בוכה כל היום...הוא היה מסתגר בחדר שלו ובוכה, עם סמים או
בלי סמים...כל העולם דאג לו והוא היה בתוך עצמו כואב על מה שלקחו ממנו...
היא שמעה ממישהו שהוא בסמים וישר התקשרה אליו כדי שהם ידברו אבל הוא התחיל לבכות
והיא לא יכלה להמשיך את השיחה איתו...היא לא בכתה...כבר היה לה חבר...
בהתחלה הוא כתב שירים עצובים...אחרי זה סיפורים עצובים...הכאב לא עבר אבל הזמן כן...
שנה שהוא היה בתוך עצמו רק כותב וכותב...בסופו של דבר הוא הבין שהוא כותב את הצוואה
שלו..."השיר האחרון" ולאחריו לא היה עוד...
הוא יצא לסיבוב ברחוב...זה היה יום חורפי וגשום...הוא יצא בלי מטרייה ורק הסתכל על השמיים
כמה הם היו שחורים...הטיפות פגעו בו בחוזקה כמו רצו לקרוע מעליו את אותו שיריון שמונע אותו
מהעולם...אבל אין טיפות מספיק חזקות בעולם הזה...
בעודו הולך הוא נתקל במשהו ארוך ולבן...כבל חשמל שהיה מונח על הריצפה כשכל הרחוב
היה ריק...זה בטוח סימן הוא חשב לעצמו תוך כדי הדלקת סיגריה....
כשהוא חזר הבייתה הוא שם את הכבל של השולחן וחיכה לסימן שיגיד לו מה לעשות איתו...
כמו סרט בלהות הוא פתח חדשות בדיוק כשהקריין אמר "לזמר זוהר ארגוב ז"ל נערכה היום
אזכרה לציון 17 שנה שהוא לא בין החיים...זוהר ארגוב שנחשב למלך המוזיקה המזרחית
התאבד בתלייה בבית המעצר בו הוא היה כלוא...ולחדשות אחרות..."
אין משהו יותר מזה...זה היה הסימן האולטימטבי כי הכינוי שלו היה " המלך הבא".
את הכבל הוא כרך בצורה מסויימת על התקרה ככה שהוא יוכל להתאבד...למצוא שקט מהעולם
הזה ומהכאב הזה...
הכבל חיכה רק לו והוא כבר היה בתוכו...לפני שהוא זרק את עצמו מהשידה הקטנה ושם קץ
לחייו הוא שמע קול...הוא חשב שזה יהיה הקול האחרון שהוא ישמע בחיים שלו אז אולי שווה
לבדוק מהו...כאשר הוא ירד מהשידה הוא התמוטט...
בבוקר צהריים הוא קם ושמע את אותו הקול הולך ונעלם...זה היה קול שהוא לא שמע מעולם...
מן רעש של מנוע אבל בהפסקות כל כך מדוייקות כאילו מנסה שהוא יבין....
הקול הזה היה הקול של החיים...לכל אחד מאיתנו זה ישמע בצורה אחרת בזמן הנכון...
הוא שמע את הקול הזה בצורת אופנוע...אחרי שהוא הבין את פשר העניין הוא הלך לחנות
האופנועים וקנה את האופנוע שדיבר אליו...איך הוא ידע אתם שואלים? אני לא יודע....הוא פשוט
ידע...
מאז החיים שלו היו מלאים ושמחים...נוסע ממקום למקום, חי בשביל המהירות...אין לו כלום עליו
חוץ מקסדה ורוח מלטפת...החירות בערה בעורקיו...
באחת הנסיעות שלו הוא נסע בכביש הערבה...המחשבות שלו נדדו מפה לשם ופתאום
עלתה לו התמונה שלה בראש...הוא התרכז באותה תמונה ולא הרפה ממנה...פתאום הוא לא
ראה כלום....העיניים שלו לא נתנו לא לראות את הכביש והמוח לא נתן לו להגיב לכלום...
גלגל האופנוע המשיך להסתובב גם כאשר הוא נותר על הכביש מתבוסס בדמו לאחר שמשהו
פגע בו... הוא מת עם התמונה שלה בראשו כמו שהוא תכנן מההתחלה...לפחות לפני מותו
הוא חווה את החיים האמיתיים, גם אם אלה לא היו חיים שלמים....
בשעה שמונה הודיע הקריין "תאונה היום בכביש הערבה הותירה הרוג אחד , נהג אופנוע בן
20..." עוד סטטיסטיקה בעולם של אחוזים....


עומר