בְּצֵל הַתְּאֵנָה יָשַׁבְנוּ,
בְּיוֹם קַיִץ חַם וָנֶעֱרָב,
הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֲרָה מִמַּעַל,
אֲבָל הַצֵּל הָיָה מָתוֹק וְטוֹב.
אָמַרְתְּ לִי מִלִּים רַכּוֹת,
מִלִּים שֶׁל אַהֲבָה וָחֵן,
וַאֲנִי שָׁתַקְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי,
כִּי לֹא הָיוּ לִי מִלִּים כֵּן.
אֲבָל הַלֵּב דִּבֵּר בִּשְׁבִילִי,
הַלֵּב שֶׁאוֹהֵב אוֹתָךְ כָּל כָּךְ,
וּבְצֵל הַתְּאֵנָה הַהוּא
נוֹלְדָה אַהֲבָתֵנוּ לְדוֹר דּוֹרוֹת.
דוד שמעונוביץ 
אתר האהבה הישראלי