מוּל הַיָּם הַגָּדוֹל כֹּה קָטָן אֲנִי,
כֹּה עָיֵף וְכֹה זָקֵן.
הֵן הָיִיתִי פַּעַם צָעִיר וְאַמִּיץ,
הֵן הָיִיתִי פַּעַם שָׁקֵט.
מוּל הַיָּם הַגָּדוֹל חָלְפוּ יָמַי,
יָמִים מְתוּקִים שֶׁל אַהֲבָה,
וְהָיְתָה שָׁעָה שֶׁל אֹשֶׁר שָׁלֵם,
וְהָיְתָה שָׁעָה שֶׁל דְּמָעָה.
מוּל הַיָּם הַגָּדוֹל אֲנִי עוֹמֶדֶת,
אֲנִי וּלְבַדִּי הָאֲרֻכָּה,
וּמְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה אַחַת:
הַתָּשׁוּב עוֹד הָאַהֲבָה?