"מכבש" הוא שיר על זיכרון שאינו יכול לשכוח - ועל האהבה שחרותה בנפש לנצח. מכבש (press) הוא כלי שמשאיר חותם קבוע על חומרים. רחל משתמשת בדימוי הזה לתאר את נפשה: כל חוויה, כל רגע, משאיר בה חותם שלא נמחק. "אל תאמר לי: שכח!" - מישהו (האהוב? חבר?) אומר לה לשכוח. אבל היא לא יכולה. זו לא בחירה - זו מהות הנפש שלה. "כי נפשי כמו המכבש היא" - היא לא בוחרת לזכור. היא פשוט כזאת. הזיכרון שלה הוא קבוע, בלתי מחיק. "כל מה שנפל לתוכה - חרות בה לעד" - כל חוויה, טובה או רעה, נחרתת לנצח. זו גם ברכה וגם קללה: היא זוכרת את הרגעים היפים, אבל גם את הכאב. "כל מילה... כל מבט... כל נגיעה קטנה" - היא זוכרת הכל. לא רק את האירועים הגדולים - גם את הפרטים הקטנים. מילה אחת, מבט אחד, נגיעה קטנה - הכל נשמר. "הכל חרות, הכל נשמר" - הסיום הוא גם הצהרה וגם וידוי. היא לא יכולה לשכוח, גם אם הייתה רוצה. זהו שיר על הנטל של זיכרון חזק מדי, ועל האהבה שלא נותנת לשכוח.
התחבר לחשבון שלך באהבה
יצירת חשבון חדש
נשלח לך קישור לאיפוס
רחל 
אתר האהבה הישראלי