עקרה

💡 על השיר

"עקרה" הוא אחד השירים הכי אישיים וכואבים בשירה העברית - וידוי פומבי על כאב שבדרך כלל נשמר בפרטיות.

רחל לא התחתנה ולא הביאה ילדים לעולם. השחפת שחלתה בה אסרה עליה להיות קרובה לאחרים מחשש להדבקה. השיר מתאר את המציאות היומיומית הכואבת: ללכת ברחוב ולפגוש ילדים, לעבור ליד גנים עם תינוקות - כל מפגש כזה הוא תזכורת למה שלא יהיה לה לעולם.

"נעול פתח גני, שם לא תעלה שושנה" - הדימוי של גן נעול (רמז לגן עדן הסגור) ושושנה שלא תפרח הוא ביטוי עדין לרחם שלא יישא פרי. יש כאן גם הד לשיר השירים ולדימוי הגן הנעול של הכלה.

הסיום הוא הכי מזעזע: "יודעת אני, יודעת אני, יודעת" - החזרה המשולשת היא כמו יבבה, הכרה כואבת שחוזרת על עצמה. היא יודעת שלא יהיו לה ילדים, היא יודעת למה היא בוכה, היא יודעת שזה לא ישתנה - והידיעה הזו לא מקלה על הכאב, אלא מעמיקה אותו.

האומץ לכתוב שיר כזה, לחשוף פצע כה אישי, הפך את רחל לקול של נשים רבות ששתקו על כאב דומה.