בארבע שורות בלבד, ביאליק מצליח לספר סיפור שלם של אהבה אבודה - אולי השיר הקצר והמושלם ביותר שלו.
"צפית לי וקראת ולא באתי" - היא חיכתה, היא קראה לו, אבל הוא לא הגיע. למה? השיר לא מסביר. אולי פחד, אולי נסיבות, אולי טעות בשיפוט. הסיבה לא חשובה - התוצאה היא שהחמיץ.
"אחרי כן באתי ואינך" - כשסוף סוף הגיע, היא כבר לא הייתה שם. המילה "אחרי כן" מכילה זמן בלתי מוגדר - יום? שנה? עשור? הזמן עבר, ההזדמנות הלכה לאיבוד.
"על הפתח נשארת הענן" - הענן הוא כל מה שנותר מההזדמנות שהייתה. הוא תקוע על הפתח, במקום שבו היא עמדה וחיכתה. זה לא ענן של גשם מפרה, אלא ענן של אובדן.
"וגשמיו על עיני" - הגשם הוא דמעות. המשורר בוכה על מה שהיה יכול להיות ולא היה.
השיר מלמד על הטרגיות של תזמון רע באהבה. לפעמים שני אנשים יכולים להתאים אחד לשני, אך לא פוגשים את הרגע הנכון. האהבה הייתה אפשרית - אבל ההזדמנות עברה ולא תחזור.
חיים נחמן ביאליק 
אתר האהבה הישראלי