"לבדי" הוא שיר על בדידות מוחלטת - אבל גם על נחמה מפתיעה.
המילה "לבדי" חוזרת פעמיים בפתיחה, מדגישה את העוצמה של הבדידות. כולם עזבו, הלכו, נעלמו. רק המשורר נשאר.
אבל אז מופיעה השכינה - הנוכחות האלוהית, הנשית, הרחמנית. והיא לא מופיעה בתפארתה - כנפיה "שבורות". גם האל, נדמה, סובל. גם הוא נפגע.
"חופפת ראשי" - היא מגינה עליו, מכסה אותו, מחבקת אותו. "צלה על צלי" - שני צללים מתמזגים, שתי בדידויות נפגשות.
"ושחה ראשי בבכיה" - היא בוכה, והראש שלו נמוך מדמעותיה. יש כאן קרבה אינטימית מפתיעה בין האדם לאלוהים - שניהם בוכים יחד.
"ונפלה דמעתה בתוך התפילה האחרונה שלי" - הדמעה של השכינה נופלת לתפילה של המשורר. התפילה האחרונה - אולי תפילה אחרונה בחיים, אולי התפילה האחרונה שנותרה לו כוח לומר.
השיר אומר: גם בבדידות המוחלטת, אתה לא לבד. יש מישהו שרואה אותך, שבוכה איתך, שדמעותיו מתערבבות בשלך. זו אהבה אלוהית, אבל גם אנושית מאוד.
חיים נחמן ביאליק 
אתר האהבה הישראלי