שיר אהבה נדיר של ביאליק שבו הוא פונה אל האהוב/ה ומזמין אותו/ה לגלות את מקור האהבה - את לבו.
"המעין ממנו שאבו אבותיך" - ביאליק מתחיל עם תמונה של מסורת, של שורשים. המעין הוא מקור עתיק, ממנו שאבו דורות. "מימי המתק" הם מים טובים, מזינים.
"את הזכות והמרום" - המעין הזה נותן לא רק מים פיזיים, אלא גם ערכים: זכות (טוהר, צדק) ומרום (שאיפה, רוחניות).
אבל אז מגיע המפנה: "בוא אליי, בוא אל לבבי". המעין האמיתי, מסתבר, הוא לא בחוץ - הוא בלב. וביאליק, בענווה מפתיעה, אומר שבלב שלו יש מעין "שנובע תמיד אהבה".
"נובע תמיד" - לא לפעמים, לא כשיש מצב רוח טוב. תמיד. האהבה בלב של המשורר אינה מתייבשת, אינה נגמרת. היא זורמת ללא הפסקה.
השיר הוא הזמנה אינטימית: בוא, גלה את האהבה שיש לי בשבילך. היא שם, היא מחכה, היא לא תיגמר.
חיים נחמן ביאליק 
אתר האהבה הישראלי