איה

💡 על השיר

"איה" הוא שיר של חיפוש אחרי מה שאבד - האהבה, האור, התקווה.

המילה "איה" (איפה?) חוזרת ארבע פעמים, כמו קריאה נואשת לחלל. המשורר מחפש משהו שהיה פעם וכבר אינו.

"קול האהבה, קול ששמעתי פעם" - פעם הוא שמע את קול האהבה. עכשיו השקט. המילה "פעם" מדגישה את הפער בין העבר להווה.

"האור הגדול, אור שזרח לי תמיד" - האור הזה לא היה ארעי - הוא זרח "תמיד". והנה הוא נעלם. מה קרה? השיר לא מסביר. האובדן פשוט קרה.

"הימים הטובים... החלומות היפים" - ביאליק מונה את מה שאבד: לא רק האהבה עצמה, אלא גם התקווה, גם החלומות. האובדן הוא כולל.

"הכל חלף ועבר, הכל נעלם כמו צל" - הדימוי של צל מרמז על משהו שמעולם לא היה ממשי לגמרי. אולי האושר תמיד היה חולף, זמני.

"ונשארתי לבדי, לבדי עם הכאב" - הסיום קשה. לא רק בדידות - בדידות עם כאב. הכאב הוא היחיד שנשאר, הוא החברה היחידה.

זהו שיר על אובדן שאין לו תיקון, על געגוע שאין לו מענה.