רן דנקר, רן

חתִיכוֹס


פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא סלב. מעריצות,
פפארצי, קמפיינים, ליווי תקשורתי צמוד לפרידה מנינט. לקראת
העונה השלישית של 'השיר שלנו' רן דנקר מסביר איך זה
כשמדינה שלמה מציצה לך לתוך חדר השינה

רביב גולן * צילום: שרון בק

כבר שנתיים שישיות רבות עוצמה מנווטת את חייו של רן דנקר בצורה שהייתה מעוררת תהייה גם אצל האלוהים הציני ביותר. אבל לדנקר אין שום דבר נגד מדורי הרכילות. הוא מבין את חוקי המשחק: אנחנו ניקח לך את החיים ונהפוך אותם לריאליטי לפי כל חוקי הז'אנר -רומנים מזוייפים, דרמות פלסטיות מוקצנות, דמעות מניטרוגליצרין- אנחנו ניתן לך את האלמוות, את השורה הריקה בדפי ההיסטוריה ליד גיל ססובר, ואתה רק תחייך לצלם שלנו שנמצא בשיחים ליד הבית שלך.
דנקר וחבריו, שמתועדים מדי שבוע בצילומי פפארצי מביכים אבל ממהרים להתראיין לאותו עיתון בשבוע שאחר כך, סובלים כנראה מאותו סינדרום של שבויים שמתאהבים בשוביהם. או שאין להם ברירה.הרי אין דבר עצוב יותר מלהיות אקס-סלבריטי, ואין דבר מפחיד יותר מלגלות שהפכת לכזה בשלב הליהוקים לטלנובלה הבאה.
דנקר היה בוודאי מעדיף להימנע ממצב שבו אתם יודעים עליו יותר משהוא יודע על עצמו, אבל כרגע הוא יכול להתנחם בזה שהוקפץ לעמדת הכוכב הראשי בעונה השלישית של 'השיר שלנו' (מיום ראשון בערוץ הקולנוע הישראלי של יס), תפקיד שהיה שמור בשתי העונות הקודמות ל- באמת ציפים שלא תפגשו בכתבה את השם הזה- נינט.
דנקר ונינט הכירו כזכור בעונה הראשונה של הסדרה, שבה הוא גילם את זוהר להט, קיבוצניק תמים וטוב לב שמגיע לבית ספר לאומנויות בעיר הגדולה ומצליח לכבוש את ליבה של נינה; מה שקרה מהר מאוד גם במציאות, באחת ההוכחות הטובות לכך שהחיים מחקים את האמנות ולא להיפך.
בעונה השלישית העסק בנוי סביב עלילותיה של להקה צבאית, מה שאומר שהמעריצות יזכו לראות איך דנקר נראה במדים. ועכשיו, אחרי ההצלחה הגדולה של הסדרה, ההאצה במקדם הסלבריטאות שלו והדילול במספר הפרקים שבהפ מופיעה נינט, דנקר אמור להחזיק את הסדרה על כתפיו.
ולא בטוח שמדובר בכתפיים רחבות במיוחד. איך שלא תסתכלו על זה, למרות שהוא היום פרצוף מוכר כמעט הכל בית בישראל, הקריירה של דנקר כוללת בסך הכל שתיו עונות של 'השיר שלנו', חלטורת חנוכה בפסטיגל כאיש הברק (החברים שלו עדיין מסתלבטים עליו על זה) וקמפיין מסיבי לחברת אופנה.
"אני באמת מרגיש שלא אמרתי עדיין את מה שיש לי להגיד בכלל. אני בתחילת הדרך", הוא מודה. "המדיה היום מטורפת- מבחינת העשייה שלי וההגשמה העצמית שלי לא עשיתי עדיין כלום. זה לא פרופורציונלי לרמת הפרסום שלי. אבל צריך להפנים שככה זה היום. למה אנשים רוצים לקרוא רכילות? אנשים בסוף יום עבודה רוצים פאן. הם לא מכירים אותך ולא חיים את החיים שלך, הם קוראים עיתון, רוצים לדעת מה קורה, וזה משליך על החיים שלהם, אז הם מתחברים לזה. בוא לא נהיה תמימים, ברור שאנחנו מבינים למה זה מעניין, אבל אין ספק שזה איבד פורפורציה. שיחה ב'השיר שלנו', לא באיזה הצגת תיאטרון. אז אתה מודע לזה שהפרטיות שלך הולכת להיעלם, זה תוצר לוואי, כל ה'פנאי פלוס'-'רייטינג', אבל אתה לא יכול להתכונן לזה באמת".
בוא נבדוק אותך בתנאי בידוד. אם היו מגלים אותך לאי נידח כמו שהגלו את נפוליאון, והיו מציעים לך לבחור בפרטנק את יו"ר ש"ס אלי ישי או את יהודה לוי, על מי היית הולך?
"על אלי ישי. לגמרי."
מה אתה חושב על ההשוואות שעושים בינך לבין יהודה לוי?
"איך אפשר בכלל להשוות ביני לבין יהודה לוי?"

יוצא מהמטריקס
אז הסוד הגלוי במדינה חשף באופן רשמי השבוע וכולם כבר יודעים מי החבר החדש של נינט. אבל תחשבו רגע מה זה להיות רן, מה זה לדעת בצורה המפורטת ביותר מה האקסית הטרייה שלכם עושה ועם מי, ותבינו- הדמעות שלו הן הבידור שלכם.
אבל דנקר לוקח את זה למקומות חיוביים- הוא כותב על זה שירים- ככה שאתם לא ממש צריכים להתפלא אם תתעוררו בוקר אחד בעוד כמה חודשים ותגלו אלבום חדש שלו על המדפים. אולי אפילו בתחרות צמודה עם האלבום של נינט. "אני ונינט אנשים שונים ושני האלבומים ייצאו בזמנים שונים, ועד אז כל ההשוואה הזאת לא תהיה רלוונטית כי לא יזכרו בכלל את כל הסיפור בנינו", הוא מסביר. "התקליט נמצא בשלב מאוד מוקדם, לא מעניין אותי למהר שיהיה לי תקליט בחוץ, לא רוצה לעשות קווארים. אני כותב המון, אני נפגש עם יוצרים, היו לי פגישות עם חברות תקליטים, ואני מבין מיום ליום כמה זה תהליך ארוך.
"היום, בגלל 'כוכב נולד', נהיה מצב של 'יאללה יאללה תוציא תקליט, כבר שנתיים אתה יושב בבית'. אז אתה צריך לשאול את עצמך שתי שאלות: האם אתה רוצה להיות תוצר פלסטי שידחוף כמה שירים, או שאתה רוצה לכתוב טקסטים ולשמוע לחנים ולנסות להלחין עם אנשים".
אני בטוח שמה שעולה למנהלים בחברות התקליטים בראש כשהם פוגשים אותך זה משהו כמו "בוא נוציא לו אלבום מהר, הילדות מתות עליו".
"אז אני רוצה לסםר לך שלהפתעתי, כי גם לי היה את הפחד הזה, האדם הראשון שישבתי איתו אמר לי 'תשמע, אני לא מכיר אותך, אבל מעניין אותי לדעת מה יש לך להגיד". לא ישר 'בוא נלך לכותבים', אלא 'תשב בבית, תכתוב, תלחין, זה תהליך ארוך'. פחדתי שהוא יגיד 'יאללה בוא, מחר מתחילים לעבוד'. אני כותב על החיים שלי, על כל ההשקפות המטורפות שלי על העולם. מה זה אהבה, מה זה קשר, מאיפה זה בא לנו, איזה השלכות יש לזה, האם כל הדבר הזה שאנחנו חווים פה הוא אמיתי.
"לפעמים אני חושב שאני חי בפינקציה אחת גדולה. מה אנחנו עושים פה בכלל? הנה, ניסיתי להרחיק את עניין המשחק מכל חיי, הייתי אומר 'זה לא מעניין אותי'. שיקרתי לעצמי. פחדתי. לא רציתי להיות כמו אבא שלי. אבל אז זה התפרץ. זה אומר שלא הייתה לי דרך אחרת".
דנקר, מתברר, נשאר עם הרבה מאוד ספקות לגבי הממשות של החיים גם בלי להיתקל ביותר מדי שבועוני בידור. גם בלי להתדדרר לקלישאות מסוג 'חהיים של דנקר הם טלנובלה אחת גדולה' או 'דנקר חי בחלום ומפחד להתעורר', הבחור חי בתחושה שמה שאנחנו חווים במציאות לא בהכרח אמיתי.
"כל פעם מחדש אני שואל את עצמי שאלות כמו: אולי כל מה שאנחנו רואים, השולחן הזה, הכל אשליה, סוג של חלום. בפעם הראשונה שאתה רואה 'מטריקס' אתה שואל את עצמך שאלות כאלה. הרבה פעמים אני חושב שבניתי לעצמי עולם שהוא רק שלי, וזה קצתמתחבר לי לעולם העל טבעי. חוויתי פעם משהו מוזר שאני לא יודע איך להסביר אותו, בעיניי הוא תופעה על טבעית. פתאום הנפש שלי יצאה החוצה וראיתי את עצמי מהצד. זה מפחיד, זה מטורף, בפעם הראשונה זה הלחיץ אותי. הייתי בן 15-16 ועליתי במדרגות של הבית שלי והרגשתי כאילו אני יוצא מעצמי. זה היה משהו מגניב. חשבתי שהשתגעתי, אי אפשר לתאר את זה. אני חושב שבגלגול הקודם הייתי משהו חי, אבל הייתי משהו שספג המון".
שק איגרוף?
"לא, משהו רוחני בטירוף, משהו לא ברור, מופשט כזה. אולי שמיים".
בוא נמשיך באווירה הזאת. אם היתה לך מכונת זמן והיית יכול למנוע לידה של מישהו, על מי היית הולך?
"הייתי מכחיד את יגאל עמיר ואת האנשים שכתבו את 'נומה נומה יהה'. אבל נראה לי מוזר לקחת חיים לבנאדם".
ומה עם כל אלה שחגגו בתקשורת את הפרידה שלך מנינט?
"תראה, כל פרידה היא דבר לא קל, אבל עשו מזה הרבה יותר ממה שזה. באמת, אנחנו ילדים, קצת פרופורציות. אני לא כועס על יהודה, למשל, בכלל לא, אני לא נמצא במקום הזה. אין לי שום דבר איתו. גם אם הוא חבר של האקסית שלי, זה נגמר כי זה נגמר בלי שום קשר אליו או לאף אחד.
"בחרתי לא להתעסק בכל התמונות של נינט. היה לי חשוב לנהל את השיחות שלי עם הפסיכולוג. להגיד אוקיי, היה משהו, נגמר משהו, כמו כל דבר בחיים. אני צעיר, אני עוד רוצה לחיות ולנסות, אף אחד לא סגר את עצמו פה באיזה חתונה. איפשהו עכשיו זו דרך חדשה, יש בזה משהו מרענן. זו היתה תקופה עמוסה והיא מאחורי. לא שכל מה שנינט עושה עכשיו על הזין שלי, אבל אני ממשיך הלאה, העניין הוא לשחרר. בוא נסגור את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד- אתה לא מבין עד כמה אתה ממשיך הלאה כשאתה באמת סגור על משהו. מבחינתי זה היה. עבר".
אתה יכול להתנחם בזה שאתה יכול להשיג היום כל בחורה.
"זה נחמד, זה אפילו מגניב. למערכת יחסים זה לא בהכרח טוב, אבל בשביל סתם ערב ביחד זה הופך את זה ליותר קל. אני בנאדם שמעדיף להימנע מדברים ממכרים, אבל סקס זה בריא".
היית אומר שאתה מכור?
לסקס? כן, הייתי אומר שאני מכור לסקס.
איך זה מתבטא?
"אני נגנב בלי זה. עכשיו אני מגלה את העולם, לא מושכת אותי קריירה כנזיר. הרגש לי מאוד פעיל עכשיו, מאוד פעיל, מסיבות די ברורות. יש לי את הרצון לצאת ולהכיר, אני מטפל בעצמי. החיים שלי נשמעים עכשיו כמו 'בוםב בום בום בום'. אני בדיסטורשן".

אמא יקרה לי
בינתיים דנקר, רק בן 22, עדיין גר עם אמא ברמת פולג בנתניה, אבל בקרוב עובר לדירה משלו בתל אביב. עכשיו, אחרי שנים של נתק, הוא גם ביחסים טובים עם אביו, השחקן אלי דנקר, שעזב כשרן היה ילד והקים משפחה חדשה. "לי ולאמא שלי יש, אפשר להגיד, מערכת יחסים", הוא מסביר. "אמא שלי לא נשואה, לא במערכת יחסים, היא 20 שנה לבד ואנחנו חיים יחד ויש בינינו קשר מעניין. ספגתי ממנה המון. לפעמים אני מרגיש שאני רואה דברים גם מפרספקטיבה של אישה. נשים תמיד יודעות לסדר איכשהו שהן ישלטו במצב. לגברים יש כאילו את הסיי הסמכותי- 'תשמעי, אני לא הולך לפה עכשיו' וכל זה- אבל נשים יודעות טוב מאוד לעשות את המניפולציה כדי שמה שהן רוצות יקרה איכשהו. אני גדלתי עם אישה כל החיים, מכולם לא היה אבא בבית, ככה שבשורה התחתונה אפשר להגיד שאני תמיד הייתי הגבר בבית".
ומה המסקנות שלך לגבי דור ההמשך של משפחת דנקר?
"אני לא יודע אם הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו במקצוע הזה. זה מקצוע אכזרי. אני שמח שאמא שלי מנעה ממני לעשות דברים שקשורים במשחק בילדות. יש במקצוע הזה המון התעסקות עצמית מעוררת בחילה: מה עשיתי, מה חשבתי, לאן הלכתי. ראבק, יש עוד אנשים מסביב! אתה חי את היומיום שלך בשיניים. מה שאתה עושה עכשיו יכול בעוד שנה להיות כבר לא רלוונטי. אתה נמצא בסיטואציה של הופעות וטירוף ופתאום הקהל יכול להגיד לך 'תשמע, אני לא אוהבת את מה שאתה עושה'".
מה שיכול לקרוב גם עם חברה שלך. וזה מוביל אותנו לשאלה הבלתי נמנעת- איך יהודה נכנס לכם פתאום לחיים?
"אני יודע את האמת שלי, היא יודעת מה האמת שלה, והכי חשוב זה להתעסק בהווה."





תהנו..
וזה שווה את הקריאה!!
יותר מאוחר אני אסרוק גם!!.. =] 😊