יום הזיכרון לשואה ולגבורה

אפר ואבק

יום אביב ריחות לילך
בין חורבות העיר שלך
יום יפה לדוג בנהר
בתוכי הלב נשבר
שם היתה ואינה
ילדותך אישה קטנה
אנשים שאיש לא מכיר
אין אפילו בית שיזכיר

ואם את נוסעת לאן את נוסעת
הנצח הוא רק אפר ואבק
לאן את נוסעת לאן את נוסעת
שנים וכלום עוד לא נמחק.

קחי מעיל יהיה לך קר
כסף כיס, גביש סוכר
אם יהיו קשים הימים
הזכרי בי לפעמים
ואם זה עוד מסע נואש
אל הצריף, אל המגרש
במסילת העיר הישנה
איש לא יחכה בתחנה.

ואם את נוסעת...

מי ימתיק לילותייך
מי יקשיב לביכייך
מי ישמור צעדייך בדרכך.

קחי מעיל יהיה לך קר.



אשרי הגפרור

אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
אשרי הלהבה שבערה בסיתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.
אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות.



בגלל

בגלל שאחרי המלחמה ההיא
נולדתי אני
בגלל שאחרי המלחמה
נולדת אתה

בגלל ששנינו הולכים לאיבוד
בחיפוש אחרי העבר האבוד
בגלל ההליכה מן הסוף להתחלה
בגלל העלייה החלולה

בגלל הנפילה
איזו נפילה גדולה
בגלל פחד העזיבה
בגלל שאין עוד תקווה

בגלל שאהבה סופה להיגמר
בגלל שאת האמת הפשוטה קשה לשקר
בגלל שהכוונה הייתה למישהו אחר
אני לא יכול להישאר

בגלל שקשה לי לוותר על שרידי הילדות
בגלל שקשה להפר את חוקי הבדידות
בגלל שכל חדר שינה נראה כמו חדר
המתנה

בגלל שכל בית נראה כמו תחנה אחרונה
בגלל המזוודה המוכנה לתזוזה
בגלל זכר הפרידה החפוזה
בגלל שתמיד צריך לרוץ

בגלל שזה אף פעם לא כאן
זה תמיד בחוץ
בגלל הנשיקה המרוחקת של אבא
בגלל האצבע המאיימת של אמא

בגלל שהיית הכבשה השחורה
והם היו ההורים
בגלל הדלתות הנעולות
והקולות בחדרים

בגלל האלכוהול בלל הסמים
בגלל חלומות שאינם מתגשמים
בגלל שבדמיוני עשיתי את זה הרבה יותר
טוב

בגלל שזה כל כך טוב שזה עושה לי רע
בגלל השקר הנורא והאמת המרה
בגלל המלחמה בתלות האיומה
בגלל המלחמה ברגש האשמה

בגלל המלחמה בגלל המלחמה
בגלל שאסור לשכוח ואין לאן לברוח
בגלל הזיכרונות בגלל הזיכרונות
גם אנחנו קורבנות

בגלל שאף פעם לא היה מקום להסתתר
בגלל שאף פעם לא היה מקום אחר
בגלל הצללים בגלל החשיכה
בגלל כוח המשיכה

בגלל החולשה בגלל הבושה
בגלל הפחד בעיניים והעמדת הפנים
בגלל הבנות
בגלל הבנים

בגלל שכל חייך תחפש אהבה
של איזו אמא טובה
בגלל שכל חייך תחפש
איזה אבא לפייס

בגלל שהחיפוש אף פעם לא נגמר
בגלל שהחיפוש אף פעם לא נגמר
בגלל שככה זה היה ויהיה תמיד
בגלל זה



בגרמניה לפני המלחמה


כשהייתי קטן היה לי טבע מוזר,
לא לשמוע אותך אך כל מה שסיפרת נסגר,
אצלי בתוך הלב, הלב כמו תא מטען,
כל מה שסיפרת מתחיל כשהיית צעירה.
כשהיית צעירה אהבת גבר אחד,
באה מלחמה, סגרה עליו בבת אחת.
צהרים אחד הוא נלקח,
ברכבת,
כמו כבש.
אך לפני המלחמה החצוצרות ניגנו,
ורקדתם שניכם את והוא.
מאושרים בריקוד, בלי חשש ופקפוק,
בגרמניה - לפני המלחמה.
כל אחד זקוק לאמא, אמא מה אוכל אותך.
דלת המטבח נעולה גם עכשיו.
בחוץ שוקע שמש, העולם נרגע,
אצלך הכל אחרת, הכל לשוא.
האם הסתיימה המלחמה?
בגרמניה לפני המלחמה, היית יפה, זה מכאיב,
הזמן לא עמד,
הגוף לא נצחי.
מי רוקד תחת ירח, רק הזכרון,
מי האיש בתמונה, מי הילד בארון.
בגרמניה לפני המלחמה, היה נדמה לך,
מה היה נדמה לך?



בוא ואשק לך

בוא ואשק לך, בני האדם,
עם ירק שדות, שמיים של אור.
גופך לא רוחץ עוד מחלאה ודם,
אך לבבך מפרכס, מזוכך וטהור.

בוא ואניף אותך מטה ורום
ולארבע הרוחות לידתך אבשר.
נבטו שיבולים במרחב ויש יום
ו"הידד" הקוצרים, מלבבך ינסר.


דמעות של מלאכים

דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות
ומחפשות...
מה הן מבקשות?
אהה...

כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.

דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.

כי כשהמלאכים בוכים....

וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות יחד איתם
מה לעשות?...
רוצים לבכות והדמעות
אינן יורדות,
הדמעות אינן זולגות.

כי כשהמלאכים בוכים....




הליכה לקיסריה

אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.



העיירה בוערת

שריפה, אחים, שריפה!
עיירתנו בוערה כולה,
בה רוחות שחורות יסערו,
להבות חורבן יבערו,
עקבותיה לא נשארו,
היא עולה באש.
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה,
בלי כבות את אש הלהב,
אש העיירה.

שריפה, אחים, שריפה!
קרובה, חס וחלילה, השעה,
כי הלהבות יתמידו,
את כולנו פה ישמידו,
רק שרידי קירות יעידו
מה שפה היה.
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה,
בלי כבות את אש הלהב,
אש העיירה.

שריפה, אחים, שריפה!
רק בידכם בלבד היא העזרה.
חיש הושיטו יד אוהבת
והצילו מהמוות,
בדמכם כבו שלהבת,
חיש כבו בדם.
מרחוק אל תעמודו,
כי האש עולה.
אל נא תחבקו ידיים,
השריפה גדולה!


התחנה הקטנה טרבלינקה

כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
בקו שבין טלושץ' לוורשה
מתחנת הרכבת וורשאו אוסט
יוצאים ברכבת ונוסעים ישר
הנסיעה נמשכת לפעמים
חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות
ולפעמים נמשכת אותה נסיעה
חיים שלמים עד מותך
והתחנה היא קטנטונת
שלושה אשוחים גדלים בה
וכתובת רגילה אומרת:
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ואין אפילו קופה
גם איש המטענים איננו
ובעבור מליון
לא תקבל כרטיס חזור
ואיש לא מחכה בתחנה
ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת
רק באויר תלויה דממה
לקדם פניך בשממה אטומה
ושותק עמוד התחנה
ושותקים שלושת האשוחים
שותקת הכתובת השחורה
כי כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
ורק שלט פרסומת
תלוי עוד מאז
סיסמה ישנה ובלויה האומרת:
"בשלו רק בגאז"
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה



כבר בא הזמן

כבר בא הזמן,
אנחנו כאן,
למרחקים עינינו.
השחק שוב ללא ענן,
בא יום חדש אלינו

אף אם עכשיו מחשך איום,
נקו - שמשנו יעל.
הנה קרב ובא היום,
יאבד בו כל בליעל.


כשתגדל

חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם
איש אחד גבוה ואשה נמוכה
אם לא תאכל לא תגדל אף פעם
ילד טוב משאיר צלחת ריקה
תגדל, תגדל ותהיה גנרל
תהיה אסטרונאוט ותעוף לחלל
אתה לא רצית להיות אפילו חייל
או סתם להיות כמו כולם כשתגדל
אבל, אותך אף אחד לא שאל.

כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.

לך הביתה, עזוב את בית הספר
אמרו שממך כבר לא יצמח שום דבר
אשה גדולה ואיש במשקפיים
ימשיכו לרדוףעד הסוף עד עפר
תגדל, אל תתערבב בקהל
תשקיף מן הצד תתנדנד בערסל
אתה לא רצית להיות שם בכלל
אז מה, אותך אף אחד לא שאל
אתה נשארת גוזל שנפל.

כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.



לאורך הים

תגידי איך לעצור את הדמעות
תגידי איפה יש עולם אחר לחיות
תגידי למה אין אמת, רק הזיות
אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות?

לאורך הים
אין גלים, יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח.

תגידי איך לעצור את הדמעות
תגידי איפה יש עולם אחר לחיות
כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים
אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם.

לאורך הים...

תגידי איך עם המוות אני חי
מסתיר הדמעות בכל לילה, תגידי עד מתי
האש שקוראת לי לא נמצאת שם באמת
וזה שנעלם, האם ישוב או כבר מת?

לאורך הים...

תגידי איך לעצור את הדמעות
תגידי איך...



לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיורונו

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.

מכתבו של מנחם מנדל

שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה,
בין עבים הלבנה נוגהת.
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי החולם את נוגעת.

בקפוטה שלי רוח ליל ממרט
ושמוט כובעי עלי עורף ממצח,
כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת.
כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח.

שיינה שיינדל שלי, יורד שלג לבן,
אין אדם, כולם תמו, הביני.
טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן,
מת האיש היקר, הדוד פיני.

וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם
נח פעוט ומחייך עד מוות,
נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם,
כי טופ'לה הוא בן אלמוות.

והלילה היה משריפות חכלילי
ואני צוואה לך ניסחתי,
על איגרת קטנה, שיינה שיינדל שלי,
וברור כי עיקר שכחתי.

העיקר לך רציתי תודה להגיד,
שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת,
שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית,
אך גמרנו אחרת, אחרת.

שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי ההרוג את נוגעת.
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה
בין עבים הלבנה נוגהת.



מקום לדאגה

בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג, ודואג נורא.



עמוד האש

אני רואה אותו בלילה
ניצב על מקומו עמוד האש.
מגדל של אור עולה למעלה
מצמיח שורשים כאילו ביקש
להגיד לפזורי העם,
לתועי המדבר אי שם
בואו לכאן מצפון, מים,
נגב וקדם.

לילות רבים סבב בדרך,
הפציע בעיני מי שחלם.
הינחה בחושך אלי ארץ
ממנה לא ימוש אורו לעולם.
להאיר לפזורי העם,
לתועי המדבר אי שם
דרך עד כאן מצפון, מים,
נגב וקדם.

עמוד האש, עמוד השחר קם.



פונאר

שקט, שקט, בני נחרישה!
כאן צומחים קברים,
השונאים אותם נטעו
פה מעברים.
אל פונאר דרכים יובילו,
דרך אין לחזור,
לבלי שוב הלך לו אבא
ועמו האור.
שקט, בני לי, מטמוני לי,
אל נבכה בכאב!
כי בין כה וכה בכיינו
לא יבין אוייב,
גם הים גבולות וחוף לו,
גם הכלא סייג וסוף לו -
ענותנו זאת
היא בלי גבולות,
היא בלי גבולות.

תור אביב בא אל ארצך,
לנו סתו אבל
אור גדול בכל זרוע,
וסביבנו ליל.
כבר הסתו יזהיב צמרת,
המכאוב יגבר,
שכולה האם נשארת:
בנה הוא בפונאר.
מי הוויליה הנכבלת
כבר ישאו דכיים,
זועמים קרעי הקרח
נישאים לים
תמוגר חשכת ימינו,
אור גדול יזרח עלינו,
בוא, פרש, עלה!
בנך קורא,
בנך קורא.

שקט, שקט, אל בסער,
מבועי הלב!
עד אשר חומות תפולנה,
נאלם בכאב.
אל נא, בני לי, אל תצחק נא!
לא עת צחוק עכשיו:
צר הפך את אביבנו
לעלה בסתו
אם יפך נא המבוע:
שקט, בן רחום!
עם הדרור ישוב גם אבא
נומה, נומה, נום.
וכמו ויליה המשוחררת,
כאילן עוטה צמרת,
עוד תזכה לאור
בבוא הדרור,
בבוא הדרור.



פרח

שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.

את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.

את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.

מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.

את החיים לקחו לך...

שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.

את החיים לקחו לך...

בחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.



ראש השנה שלך

לראש השנה שלך
היה ריח עמום של שריפה
היו לך סרטים בשיער מסורק
של ילדת סמינר יפה

תמיד אוספים אתכם מחדש
הו כמה יפה השלכת
חיילים מהדקים אנשים בשורות
סופרים בקולות מתכת

ואבא שלך איתך שם
על רצפת העפר במגרש
פרוכת קרועה, השמיים שלו
יתגדל ויתקדש

קצין מדפדף בניירת
נועץ בך עיניים שקופות
קר לך נורא בידיים
אחיך מלביש לך כפפות

ואת אמרת שאת החג הזה
לא תוכלי עוד שנה לעבור
והיית צל מסתתר
מפרפר על קירות הכפור,
הלך וכבה הנר, דעך וכבה הנר
ואת ידעת שאת החג הזה
לא תעברי יותר.

קדימה נשים ימינה
נדחפת לשער ממול
וככה כל ראש השנה את עלית
לקרון האימה הנעול

קורבנות הם תמיד קורבנות
ניצולים נשארים אשמים
וחזן מתורגל ברגש,
שר אל מלא רחמים.

ואת אמרת שאת החג הזה...

רוח עצוב

רוח עצוב, רוח עגום
שא נא את אנחתי
דרך שדות, דרך יערות
אלי אהובתי.

הרחק, הרחק ישנה עיירה
יפה היא העיירה
שם בית עצים עומד לבן
שם ילדתי גרה.

היא כי תקרב אל החלון
תלחש לה אנחתי
את געגועי בה יצקתי
את יגון ליבתי.



רקמה אנושית אחת

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

כי כולנו...


שיר הפרטיזנים

אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדינו עוד ירעים אנחנו פה

מארץ התמר עד ירכתי כפורים
אנחנו פה במכאובות ויסורים
ובאשר טיפת דמנו שם נגרה
הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה

עמוד השחר על יומנו אור יהל
עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל
אך אם חלילה יאחר לבוא האור
כמו סיסמא יהא השיר מדור לדור

בכתב הדם והעופרת הוא נכתב
הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם
יחדיו שרוהו ונגאנים בידם

על כן, אל נא תאמר דרכי האחרונה...



שער הרחמים

מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים.

לא מביט סביב
לא מקשיב
איש חולם אני
וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך אל שער הרחמים.

חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.

השלטים מעל החנויות
משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.

חי פעם רק פעם...



תחת זיו כוכבי שמיים

תחת זיו כוכבי שמיים
שים עלי את כף ידך!
כל מילה שלי דימעה היא -
נא קבלנה אל חיקך!

כוכביך זיו יטילו
אל מרתף אישון עיני;
אך קו אור אין בו אפילו
להשיב בו על השי.

הן על מי, אם לא עליך,
עוד אשליך את יהבי!
את ימי כולם ליחכה
זו האש שבלבבי.

נח במרתפים השקט,
דמי הרצח מחלחל,
אל גגות נפשי חומקת,
מתחקה: איך, אל?

נשאות ביבב פרוע
סמטאות ועליות,
ואני - מיתר קרוע -
שר אני לך עוד זאת:

תחת זיו כוכבי שמים
שים עלי את כף ידך!
כל מילה שלי דמעה היא:
נא קבלנה אל חיקך!

אבות ובנים
קרן אור
תשמור על העולם ילד
רקמה אנושית אחת חיה
שמע ישראל
פרח
העיירה בוערת
הליכה לקיסריה

וואי תודה תודה !
אני עושה מחר את טקס יום הזיכרון וזה אז ילשנו שם ריקוד משהו עם פרח זכה מדהים יש כמה בנות עם הכל שחור וטלאי צהוב כזה ואני עם לבן כאילו הילדה הקטנה וזה אפילו מצמרר אותי ! והיום שהראינו את זה למנהלת היא התחילה לבכות 😢
אווף איזה עצוב :'(

וואייי נשמע מדהים.
שיהיה בהצלחה.
גמאני שרה 😁

יא לידורי את שרה ?! :]

אני רוצה לשמוע אותך כבר !!!!!!!!!!