סליחה: מה היא באמת ומה היא לא

המיתוסים שסובבים את הסליחה

מעט מילים נושאות איתן כל כך הרבה ציפיות כמו המילה "סליחה". בתרבות שלנו, סליחה מוצגת לפעמים כפתרון קסם — מישהו אומר "סליחה", השני אומר "סלחתי", וחיים ממשיכים. אבל בפועל, סליחה אמיתית היא אחד התהליכים הפסיכולוגיים המורכבים ביותר שקיימים.

בואו נתחיל ממה שסליחה היא לא:

סליחה היא לא שכחה. לסלוח לא אומר למחוק את הזיכרון. את/ה יכול/ה לזכור מה קרה ובכל זאת לבחור לא לתת לזה לשלוט בחיים שלך. סליחה היא לא ויתור על כעס. כעס הוא תגובה בריאה לפגיעה. סליחה לא דורשת ממך לדכא אותו, אלא לעבד אותו. סליחה היא לא הצדקה. "סלחתי" לא אומר "מה שעשית היה בסדר". סליחה היא לא פיוס. אפשר לסלוח ולהחליט שהקשר הזה לא ממשיך. סליחה היא תהליך פנימי, פיוס הוא תהליך בין-אישי.

סליחה היא ויתור על התקווה לעבר אחר.

אז מה סליחה כן?

פסיכולוגים חוקרי סליחה מגדירים אותה כתהליך שבו אדם בוחר מרצון לשחרר רגשות שליליים כלפי מי שפגע בו — לא למען הפוגע, אלא למען עצמו.

סליחה היא:

בחירה, לא רגש. היא לא מרגישה "טוב" בהתחלה. היא החלטה שמתחילה בראש ולאט-לאט מחלחלת ללב. תהליך, לא רגע. היא לא קורית באירוע אחד. היא יכולה לקחת שבועות, חודשים, שנים. מעשה של כוח, לא חולשה. צריך אומץ אמיתי כדי לא להיתקע בעמדה של קורבן. שחרור, לא מתנה. כשאת/ה סולח/ת, את/ה בעיקר משחרר/ת את עצמך.

מה המחקר אומר

מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מראים שסליחה קשורה ל:

ירידה ברמות חרדה ודיכאון — אנשים שמצליחים לסלוח מדווחים על בריאות נפשית טובה יותר. שיפור בבריאות פיזית — לחץ דם נמוך יותר, שינה טובה יותר, פחות כאבים כרוניים. חיזוק מערכות יחסים — לא רק הזוגיות, אלא יחסים באופן כללי.

כשהפגיעה עדיין מתרחשת — לא סולחים למישהו שעדיין פוגע. כשהסליחה מגיעה מתוך לחץ — "תסלח כבר, תתקדם" — זו לא סליחה, זו השתקה. כשהיא מחליפה גבולות — "סלחתי" לא אומר "אתה יכול לעשות את זה שוב".

האם אני לוחץ/ת על עצמי לסלוח מוקדם מדי? מה אני מפחד/ת שיקרה אם לא אסלח?

• האם הסליחה שלי היא בשבילי או בשביל מישהו אחר?