תמשיכיייייייייייייייי :!: :!: :!: :!:
הסיפור שלך מ-ה-מ-ם!!!!!! ויש לך כישרוווןןן!!!!!!!!
פליייייז אל תפסיקיייי באמצעע!!
אני במתחחחחחחחחחחחחח!!!!
מדהייייייייייים!!! יש לך כשרון בובה!
תמשיכי בקשה!! אחרת אני מתה!
הנה לכן המשך קצרר...כי אין מספיק תגובוותתתת 😢
תגיבו הרבה ואז אני אתן עוד המשךך...
שלושת החודשים עד הנסיעה עברו באיטיות מכעיסה. בסוף השבוע לפני נסיעתינו לאנגליה, ערכה לנו שירן מסיבת פרידה שיכלו לשמוע את המוסיקה שהתנגנה בה בכל השכונה.
שער הבית של שירן הוא אר בפנס מהבהב צהוב שלירון, אחד התלמידים במשלחת, מצא באתר בנייה נטוש. הוא נתן אותו לשירן "כדי שהאורחים יוכלו למצוא את הבית."
"זה עוד בחסד," אמרתי לנטלי, "כל זמן שהוא לא מביא את ארגז התחפושות שלו. את זוכרת איך פעם הוא התחפש לתרנגולת ובא עם התחפושת הזאת לבית הספר?"
"זה היה בגלל התערבות, רותם," הזכריה לי נטלי. "אז אל תתערבי איתו על שום דבר כשתהיו באנגליה."
וכאילו להוכיח את דבריה, פתח לנו לירון את הדלת כשהוא מרכיב משקפיים עם גלגלי עיניים מחוברים לקפיצים. לא התאפקנו ופרצנו בצחוק הסטרי.
"תסלחו לו," אמרה שירן והובילה אותנו פנימה. "הוא רצה ללבוש את תחפושת התרנגול שלו, אבל שכנעתי אותו שזה יהיה קצת יותר מידי."
עוד כמה ילדים התחילו לדבר עם לירון ואיתי על הנסיעה.
"אני אשלח לכם גלויות," הבטחתי לכולם.
"אם אני ארזה כמה קילו, את חושבת שתוכלי להכניס אותי למזוודה שלך?" שאלה נטלי. צחקנו והתקדמנו אל השולחן עם הכיבוד. כעבור כמה זמן ראיתי אותה שקועה בשיחה עם שי מהכיתה המקבילה שלי.
פתאום הרגשתי לבד. כשראיתי את החברות שלי רוקדות ומשוחחות עם הבנים הרגשתי צביטה קטנה של קינאה. זה שאף פעם לא היה לי חבר אמיתי לא אומר שאהבתי להיות לבד כל הזמן.
"רוצה לרקוד?"
יאאאאאאאא איזה מהמם!!
תמשיכי! בקשה!!!!!!!
QUOTE יאאאאאאאא איזה מהמם!!
תמשיכי! בקשה!!!!!!!
ווווווווווווואאאאוווווו!!!
זה ממש מעניין!!!
אל תשאירי אותי במתח את חייבת להמשיך!!
זהה ממש סיפור טובבבבב!!!!
בין המעניינים שקראתי!!!!!
Hווווווווווווווווווווווווואוווווווווווווווווווו
איזה מדהיםםםםםםםםםםםם
את חייבת לשים המשךךךךךךךךךךך
אני מתחננת
בבקשה בבקשה בבקשה...........
אני כל הזמן מגיבה!!!!!!!!1
פליייייייייZZZZ
הנה עוד המשךך..
קצת קצרר..
תודה על התגובוותתת..אבל זה עדיין לא מספיקק.. :x 😢
הסתובבתי וראיתי את יניב, דווקא הוא מכל האנשים, מביט בי בצפייה ועוד מציע לי לרקוד.
"הזמנת אותי לרקוד?" שאלתי בתימהון.
"כן, אבל אם לא תעני לי מהר אני עלול להתחרט." הוא היטה את ראשו הצידה. "את רוצה שאני אבקש את זה ממך באנגלית?"
"עברית זה בסדר," אמרתי והופתעתי כשיניב לקח אותי בזרועותיו.
"צריך אומץ כדי להזמין לרקוד, במיוחד עם מישהי שמגיבה כמוך."
"כדאי שתיזהר," החזרתי לו. "אני עלולה להיות עוד יותר מסוכנת וזה תמיד קורה לי כשאני רוקדת." צחקתי והעמדתי פנים שאני דורכת על רגליו.
הריקוד היה איטי ומתוק. אבל אני הייתי בהיכון, כי ציפיתי שיניב כמו תמיד, יעשה או יאמר משהו מביך, אבל להפתעתי הוא רקד נהדר, בסגנון שהשאיר אותי חסרת נשימה לגמרי.
"את רוקדת נהדר," אמר.
הסתכלתי עליו היטב, אבל לא היה כל סימן לחיוך הלעגני הרגיל שלו. "תודה," אמרתי בזהירות. "גם אתה."
זרועו התהדקה סביב מותני, והוא התחיל לזמזם את המנגינה באוזני ונשימתו רפרפה על השיער שלי. רעד נעים חלף בעורי - לא יכולתי להאמין שאני ממש נהנת לרקוד עם יניב.
"אה..יניב," מלמלתי והייתי נבוכה מקרבתו אלי. "ספר לי קצת על המארחים האנגלים שלך."
"אני מתארח אצל משפחת אניסטון. לבת שלהם קוראים ג'יין, והיא עושה רושם של בחורה נחמדה. היא כתבה לי כמה פעמים והיא סיפרה שהיא מאוד מתעניינת במוסיקה עברית, אבל יש לה גם אוסף תקליטים של מוסיקה אנגלית עתיקה ויותר מודרנית. זה נשמע לי דווקא מעניין."
"המשפחה שלי נקראת רוג'רס," אמרתי, "ג'ניפר, הבת שלהם, מתעניינת באופנה. היא סקרנית לראות מה הישראלים לובשים."
"יש לי דוד, יותר נכון דוד של אבא שלי, שגר איפשהו באיזור העיירה שנהיה בה. אף פעם לא פגשתי אותו ואני חושב שאני אנסה למצוא אותו כשנגיע לשם," אמר יניב.
"באמת? זה ממש מרגש. אתה חושב שתצליח לאתר אותו?"
"אני לא יודע, אבל אולי לא תהיה לי עוד הזדמנות כזאת בשנים הקרובות."
לאט לאט שירן עימעמה את האורות והמוסיקה נעשתה יותר ויותר רומנטית. נעשה כל כך חשוך עד שבהתחלה לא זיהיתי את לידר, שלומדת איתי אנגלית, שטפחה על כתפו של יניב.
"יניב, הבטחת שתרקוד איתי, זוכר?"
הוא נראה קצת המום. "אה, בטח, לידר. הריקוד הבא, בסדר?"
לידר הנהנה אבל המשיכה לעמוד לידינו. "אתה מתרגש לקראת הנסיעה?" שאלה. זאת השאלה הכי אידיוטית בעולם, חשבתי לעצמי. יש מישהו שלא היה מתרגש?
"כן, מאוד," ענה יניב, ונשמע קצת מעוצבן. "את יודעת שגם רותם נוסעת?"
מבטה של לידר חלף על פני בהערכה מהירה. עיניו של יניב השתהו על עיני, וחשבתי שהו עומד להשמיע הערה מתוחכמת. חייכתי במתיקות, כאילו החיוך יכול להדוף את מה שהוא עלול לומר.
"לא, לא ידעתי," אמרה לידר.
"טוב," אמר יניב באיטיות וחייך אליי, "זה בטח בגלל שהחלטנו לשלוח אותה במחלקת המטען."
"יניב!!!" קראתי וראיתי איך הוא מתרחק ממני בריקוד, כשלידר בזרועותיו.
"את רוצה לרקוד, רותם?"
זה היה לירון עם המשקפיים הטפשיים שלו. "אתה יכול להוריד את המשקפיים?" שאלתי.
"לא," הוא אמר במלוא הרצינות. "הם חלק מהזהות החדשה שלי."
"אני מקווה שהזהות החדשה הזאת לא תבוא איתנו לאנגליה," קינטרתי. הרוקדים האחרים גיחכו לעברנו כאשר 'גלגלי העיניים' של לירון הסתובבו מולם.
"לירון, אני רואה שאתה מתכנן לעשות מעצמך מטרד ציבורי באנגליה!" קראה לילך.
"כבר עכשיו הוא מתחיל להביך אותי!" אמרתי לה כשהוא לא ענה.
הריקוד של לירון היה רחוק מלהיות מושלם והמשקפיים המצחיקים שלו התנגשו לי בראש כל הזמן.
בעוד הוא מסובב אותי בכבדות, ראיתי את יניב מסתכל עלינו מהצד השני של החדר. האורות היו עמומים, אבל יכולתי לראות את פניו. הוא נראה יפה כמו כוכב קולנוע אנגלי.
הסבתי את מבטי הצידה. לא הייתי בטוחה אם הוא מסתכל עליי או על העיניים המטופשות של לירון.
המוסיקה הופסקה פתאום באמצע השיר ושירן נעמדה על כיסא באמצע החדר והתחילה לדבר: "מתנות לנוסעים," קראה בעליזות והגישה לכל אחד מאיתנו מתנה עטופה בנייר מוזהב.
הילה הסירה את העטיפה מהמתנה שלה כאילו קילפה תפוז. מיתר, נער נמוך עם פרצוף של ינשוף, משך בגומי המוזהב של החבילה שלו, וחיכה שהאחרים יפתחו את המתנות שלהם. יניב קרע את העטיפה שלו במהירות והרים שעון דיגיטלי מתוך נייר המשי.
"איזה יופי!" קראה לילך והרימה את השעון שלה לעיני כולם.
"כדי שלא תריבו," אמרה שירן.
"בחרנו בשעונים כדי שלא תפסידו אף רגע של כיף באנגליה," הוסיפה נטלי.
מקהלת "תודה" נשמעה מכל עבר.
"מי יודע," אמרה נטלי, "בשנה שעברה, כשאחותי נסעה במשלחת לאנגליה היא התאהבה במארח שלה. זה יכול לקרות לכל אחד ואחת מכם, ואז בכלל לא יהיה אכפת לכם מה השעה!"
כולם צחקו. יניב עבר בין כולם וכיוון את השעונים.
??????????????
א-י-ן ת-ג-ו-ב-ו-ת ?-?-?-? :|
לא הייתי צריכה להמשיךךך... :?
😢
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאא איזה מהמםםםםםם את כותבתתתתתתתתתתתתתתתתת :!: :!: :!: :!: :!:
תמשיכי ומהרררררררררררררררררררררררררררררררררר!!!!!!
פלייייייזזז!!!! 😁
ה-מ-ש-ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
איזה יפהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז פליזזזזזזזזזזזזזזזזז
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייי 😢
המשךךךךךךךךךךך :!: :!: :!:
נווו איפה ההמשך בובהההההההה :?: :?: :?: :?:
תמשייייייייייייייייייכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אתר האהבה הישראלי