מיוש' מי זה הפשוט הזה בחתימה? :twisted:
חחחחחח שימי את ראובן המלאך..עדיף חחח
אבל החתימה השניה של ממע"ב פצצתיתתתתתתתתתתת
"אני יודעת.." אמרה פתאום. "מה?! מאיפה את יודעת!?"
אורטל שתקה. "נו תעני לי כבר!!! מאיפה את יודעת??" "אני יודעת מה זה משנה מאיפה??" "משנההה לי! כי אני אף פעם לא סיפרתי לך.. וחוץ ממני.. ומאבא שלי אף אחד יותר לא יודע את הסיפור..." ראשה של אורטל נותר מושפל. "נו יאללה אני מחכה לתשובה!!" דרשתי ממנה. "אבא שלך סיפר לי..." "הא??? ממתי את ואבא שלי חולקים סודות?!!" הייתי בשוק. "פעם אחת..." "מתי???" "נו מה זה משנה?!" "תגידי מתי!!" "לפני שנה בערך..." "לפני שנה?! ולמה לא אמרת לי שאת יודעת?" "כי.. לא יודעת! חיכיתי שאת תגידי לי בעצמך.. ולא רציתי להזכיר לך מכיוון שידעתי שאת מנסה להדחיק את זה ולהמשיך הלאה..." "אז כל הזמן הזה ידעת ולא אמרת מילה?!" "כן... נו אז?? גם את לא אמרת לי מילה... סימן שאת לא מחשיבה אותי כחברה טובה.." "לא!! זה לא העניין.. אני לא סיפרתי לאף אחד!" "טוב.. דיקלה לא ניגע יותר בנושא..." "לא.. אבל זה מעניין איך קרה שאת ואבא שלי דיברתם והגעתם לנושא הזה...?" "סתם... באתי אליך פעם אחת ולא היית.. ואבא שלך היה ואמר שאני אהיה אתך ואתמוך בך, כיוון שאת עדין בטראומה ומנסה בכל הכוח להתגבר ולהדחיק את זה...חח הייתי עושה את זה גם לולא הוא היה אומר לי.. אבל שיהיה! ואז שאלתי מה קרה.. אז הוא סיפר לי ואמר שאני לא אגיד לך שאני יודעת.." "אוףף האבא הזה!!" רטנתי. "איך הולכים החיפושים?!" שאלה אורטל. "איזה חיפושים??" "אבא שלך אמר שהוא מחפש את הרוצח ואת האנס הזה..." "מה?1! הוא מחפש אותו?? ואיך אני לא יודעת מזה...?!" "אמממ אין לי מושג חשבתי שאת יודעת..." "לאאא!!" "אופס.." "אוייש רק שלא יסתבך בצרות..." אמרתי בחרדה. "טוב.. בואי נעבור נושא.. דיי נשמה!!" "טוב.." אמרתי בעצב. "ואת לא אומרת לי תודה על זה שהשלמתי בינך לביו אלעד?" "אה.. תודה מאמי.. מה כבר אמרת לו?!" "סתם.... אגב!! נחשי את מי פגשתי שם!" "את.... אדם?" "כןןן אדם לוייי הרופאאא..." "אויש אל תגידי את שם המשפחה הזה... הוא גורם לי לצמרמורת.." "למה?" "זה שם המשפחה של המפלץ הזה!!" "לוי?" "כן.. ויקטור לוי!" "חחח אולי זה הבן שלו.." צחקה אורטל. "חס וחלילהה זה לא מצחיק!! את יודעת כמה אנשים יש עם שם משפחה לוי בארץ???" "אמממ כן צודקת..... איפה אלעד?" "הלך לשירני שלו... אוףףף!" רטנתי. פתאום הבחנתי במשהו. ראיתי מעטפה משתחלת מבעד לדלת. אני ואורטל ישר פנינו לכיוונה, פתחתי את הדלת, לא היה שם אף אחד. לקחתי את המעטפה ופתחתי את הדף המקופל.
מדהים!!!!! אחרי הפרישה הארוכה שלי מהסיפור הזה לקבל ממנו כזה חלק גדול בבת אחת היה פשוט כיף!!!
תמשיכי משיכי תמשיכי!!!!!
ברבי............
סיפוררררררר מדהייםםםםם פשוט מהמםםםם
אני מתה להמששךךך תמשיכי..................
יא... זה מהמםםםםם אני חולה על הסיפור הזה תמשיכי כבררר!!!
QUOTE ברבי............
סיפוררררררר מדהייםםםםם פשוט מהמםםםם
אני מתה להמששךךך תמשיכי..................
אני בטוחה שיש ביניהם קשר וויקטור יתחבר לשירן וינסו עוד יותר להפריד בין דיקלה לאלעד!!!!
QUOTE מדהים!!!!! אחרי הפרישה הארוכה שלי מהסיפור הזה לקבל ממנו כזה חלק גדול בבת אחת היה פשוט כיף!!!
תמשיכי משיכי תמשיכי!!!!!
אוווווףףף איזה קצררררררררררר!!!! אבל עדיףף מכלווםםם... :roll:
ברבייי סיפור מעלףףףףףף תמשיכיייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!
לקחתי את המעטפה ופתחתי את הדף המקופל.
בהיתי בדף וידיי רעדו והשורות התפצלו לי בעיניים. "נו דיקלה, מה כתוב שם?!" הפניתי את מבטי מהדף לאורטל ופי נפער בתדהמה. "תקראי בעצמך..." לחשתי. אורטל לקחה את הדף מידי. " לאודי הנכבד שלום.. פשש איזה נימוס.." אמרה אורטל. "נו נו תמשיכי...תראי מה בהמשך תראי!!" בכיתי. "אוקי.. מקום המפגש, תל אביב רחוב יוסף טל 5 בבית הנטוש, לסגירת חשבון על החיים ועל המוות, מצפים ממך להגיע, ביום שני בשעה 8 בערב, לבד! כי אם משהו ישתבש, נתנקם בבת שלך! בתודה מראש... די..דיקלה!! מה זה?!" "אורטל.. הוא הולך להיאבק איתם.." "מה??? מתי?" "לא יודעת.. איזה יום היום?" "יום.. ראשון.." "יום ראשון?! אז זה מחרר.. יואוווווו אורטל מה יהיה? מה אני אעשההה? צריך לעצור את זה!!" "ואם הוא לא יבוא הם יתנקמו בך?!" "כןןןן!! מה אני אעשה מה?!?!?" "אולי תפני למשטרה עם המכתב הזה?" "לא.. שום משטרה.. אבל גם אבא שלי לא ילך לשם! כי אני לא אביא לו את המכתב..." "אבל דיקלה... החיים שלך בסכנהה את לא מבינה את זה?!" "שיהיה בסכנה... אז מה יותר טוב שהם יהרגו את אבא שלי?" "יותר טוב משטרה! הם יביאו אליך מאבטח שישמור עליך!" "נראה לך?! אין לי כוח לזה... אוף דיי אורטלל.. חשבתי שזה הכול מאחוריי.." "ואת לא רוצה שהאנשים האלה יקבלו את מה שמגיע להם? אפילו אחרי 10 שנים.. תמיד בא היום של הדין!" "אבל נמאס לי!! אני רוצה רק שקט נפשי.. שהיצורים האלה יפסיקו לבוא אליי בחלומות!" "הם יפסיקו רק כאשר תתנקמי בהם.. כשהם יקבלו את מה שמגיע להם!" "אבל זה סיכון גדול!" "אני אבוא אתך למשטרה, את תראי שהכול יהיה בסדר.." "אני מפחדת אורטל.. אני ממש ממש מפחדת!" "אל תפחדי מאמי... יהיה בסדר עוד תראי.." "תקראי לאלעד.. בבקשה תגידי לו שיבוא!!" "איפה הוא בכלל?" "הלך לשירן.." "אוי.. טוב רגע.." אמרה אורטל וחייגה את מספר הפלאפון של אלעד. פתאום נשמע צלצול, מהפלאפון שנח בצד. "אויש.. הוא השאיר כאן את הנייד שלו.. איזה חסר אחריות.." אמרתי. "רוצה נלך אליו?" שאלה אורטל. "בא לך?" "אממ... אם זה הכרחי..." "כן.. יאללה בואי.. אני ממש זקוקה לו עכשיו.." "היי רק תיקחי את המכתב שאבא שלך לא ימצא אותו כשיחזור מהעבודה.." "וואלה צודקת אורטלי.. יאללה בואי.." הכנסתי לתיק את המכתב ויצאתי עם אורטל מהבית.
הגענו לאיכילוב, ופתחתי בריצה מטורפת שאחריה קיבלתי צרחות מאורטל המתנשפת. חיפשתי את אלעד בחדרה של שירן, ולהפתעתי הרבה שירן ואלעד לא היו בחדר. "מה?! איפה הם?!" צעקתי. "אולי היא השתחררה והוא ליווה אותה הבייתה?" שאלה אורטל. "לא לא יכול להיות... סליחה.. איפה הבחורה שהייתה מאושפזת בחדר הזה..??" שאלה אחות עוברת. "אה.. היא.. העבירו אותה חדר!" "לאיזה את יודעת?" "אממ אין לי מושג, תשאלי בהמתנה!" אני ואורטל התחלנו לרוץ לכיוון ההמתנה. "היפי היפי איזו מהירות!" פתאום שמעתי קול מוכר וכמעט התנגשתי במי שעמד שם. זה היה אדם. "היי.. מה קורה?" שאלתי. "אולי אתה יודע איפה העבירו את הבחורה שהייתה בחדר הזה?" המשכתי לשאול מבלי לחכות לתשובתו. "היא בחדר 45 קומה למעלה.." אמר וחייך. "אוקיי אז נדבר כבר.." אמרתי ורציתי להמשיך לרוץ אז הוא עצר בעדי. "חכי.. תני לדבר אתך קצת.. אל תברחי.." "זה דחוף לי לראות את אלעד! אני חייבת!" "מה כל כך דחוף?!" "נו זה דחוף... עניין של חיים ומוות.." נעצרתי במילה הזאת והתבוננתי בו, משהו בפניו השתנה. "פשש עד כדי כך?!" "כן.. נו.." "נו 5 דקות.. זה לא יברח.." הוא המשיך לנדנד לי. התבוננתי באורטל עם מבט מיואש. והיא הנהנה . "אוקי.. בסדר.." אמרתי לבסוף. "אז מה קורה?" שאל כשהתיישבנו שם על הכיסאות. "הכול בסדר.. מה אתך?" "סבבה.. החבר שלך עדין עושה לך בעיות?" "לא.. הכול מצוין איתו.." "אה.. אני שמח לשמוע.." כן.." אמרתי. אורטל גלגלה את עיניה. "מה שלום אבא שלך.?" פתאום אורטל שאלה. התבוננתי עליה במבט נבוך ושואל. "אורטל מה פשר השאלה?" שאלתי אותה. "חחח הכול מצוין עם אבא שלי.. ומה שלום אבא שלך..?" כשהוא שאל את זה הוא התבונן עליי. "אתה שואל את דיקלה או אותי? כי אם אני לא טועה אני שאלתי אותך את השאלה.." אמרה אורטל והדגישה את המילה אני. "אה.. כן נכון.." אמר במבוכה. "אז הכול מצוין.. הוא חי ונושם ברוך השם!" "אורטל?!" פניתי אליה במבט מזהיר. "אפשר לדעת לאן את חותרת?" שאל. "לא פשוט בבית ספר שלנו עורכים סקר משפחה. ובו צריך לשאול אנשים מה שלום אביהם כמה אנשים במשפחה. ואיך קוראים להם.. אתה מוכן לענות?" "חח מה פשר הסקר המוזר הזה?" שאל אדם בבלבול, וגם אני התבוננתי חסרת שלווה באורטל שראיתי שיש לה איזה רעיון בראש.. רעיונות כאלה באים רק לראשה של אורטל, לא התפלאתי. "אוקי.. אז אתה יכול לעזור לי.." "וזה באמת יעזור לך אם אני אגיד מה שם אבא שלי ואימא שלי ואחותי?" "כן.. בהחלט זה מאוד יעזור!" אוי האורטל הזאת, היא בטח חושבת שבגלל שהשם משפחה שלו לוי אז הוא הבן של הפושע הזה. "אוקיי קודם כל אימא שלי מתה כשהייתי עוד ממש קטן.. ואני גר רק עם אבא שלי..." "אויש מצטערת.." "לא נורא.. את רואה שאני מספר לך הכל.." "ומה שמו של אביך..?" "רגע את רושמת את זה?" "אהה וואלה איזה מטומטמת אני.. יש לך דף?" "כן קחי.." הוא הביא לי דף ועט. "חחח איזה חמוד!" אמרתי, והוא חייך. "אוקיי, אז אין אימא, מצטערת שאני אומרת את זה ככה.." אמרה אורטל. "ובן יחיד..." "כן.." "גר רק עם אבא.." אורטל המשיכה לרשום. "ומה שמו של אביך?" שאלה. ואני חיכיתי לתשובה במתח. "ויקטור.." אמר אדם, והעט נפל מידה של אורטל.
הסיפור שלך פשוט מדהים....תמשיכי
יווווווווווווווווווו יבההההההההההההה
תמשיכי מהרררררררררררררר
פשייי חבל על הזמן!!! יאללה להמשך!
אתר האהבה הישראלי