חייה של גבריאלה בבית הוריה העשירים היו תפורים מפחד, כאב ובגידה, בעולם זה לא היה לה מסתור מבדידות.
אבל המשפחה התפרקה. אימא מסרה אותה למנזר ולתמיד שחכה אותה. לאט נשמתה הפצועה שלי גבי הצעירה התחילה להבריא. כאן היא מצאה אהבה והבנה. וכאן לחייה נכנס הכומר הצעיר דג'ו קונורס.
עם הזמן ידידות גלויה גדלה והפכה למשיכה מסוכנת, ואז -לאהבה. דג'ו, כמו גבי, עם כאב חיי את הצער והעלבון של ילדותו. ביחד עם גבריאלה הוא עשה את צעדיו הראשונים להחלמתו הנפשית... אך הקשר הסודי שלהם הביא לכך שגבריאלה נכנסה להריון. דג'ו היה צריך לעשות בחירה- לבגוד באהבתו ובגבריאלה או לעזוב את המנזר ולחיות עם האישה שהוא אוהב בעולם מציאותי, זר בשבילו. אך כוחותיו לא היו מספיקים בכדי להחליט...
פרק 1
איפה שהו מרחוק הגיעה יללה גבוהה וארוכה, דומה לצעקות הרוח האירלנדית בנשי. גבריאלה כאילו שחתה בים של ערפל קר ולח, שנראה כאילו בכל דקה משך עוד יותר עמוק את גופה. בערפל משהו זז, אך להבין מה זה היא לא הצליחה. הערפל התחלף מאפור בהיר עד שחור, ואז היללה הבודדה הייתה שותקת.
- איפה אני?- שאלה גבריאלה ולא שמעה את קולה. רק אפו שהו הרחק שוב מישהו ילל וצרח, והיא חשבה שאלה כנראה צעקותיה של נשמתה הגוססת. אז היא בטח מתה. נו, לא נורא, עכשיו היא,לפחות, תוכל להיפגש עם דג'ו...
גבריאלה לא הבינה שהצליל שהפריעה לה היתה הצפירה של האמבולנס, שבייאוש הבהב באורות כחולים ואדומים, נסע ברחובות ניו-יורק לבית החולים הקרוב. בערפל, שבו שחתה גבריאלה, נשמעו קולות מסתוריים, אבל מה הם אומרים, היא לא הצליחה להבין. רק שם אחד... מישהו קרא בשמה, התחנן, איים, אסר והתפלל ממנה לחזור מהתהום הדוממת שאליה היא זרמה.
- גבריאלה! גבריאלה!! גבריאלה!!! נו קדימה!.. תפתחי את העיניים, גבריאלה!
אבל היא לא רצתה להבין ולציית. הקולות ( או שזה היה קול אחד?) קראו לה לחזור לחיים, שכבר לא הייתה נחוצים לה. < תעזבו אותי!>- היא רצתה להגיד, אבל מישהו צרח בקול איום, ומהערפל הופיעו ידיים בכפפות כתומות עם סכין, אשר כמו שהיה נדמה לגבריאלה, נכנס הישר לתוך ליבה. היא חיכתה לכאב, אבל הוא לא בא. יותר נכון באה, אבל מאיפה שהיא חיכתה לה. מישהו כאילו תפס אותה ברגליים וניסה לקרוע אותה לשניים. כך מתה פייה רעה אחת... דרך אגב, איך קראו לה? מריה? מירנדה? מירבלה? שחכה... ומי קשר אותה לשני עצי אשוח? דג'ו? דג'ון? מיקי מאוס?.. גם שחכה. נו טוב, לא משנה. לגבריאלה באמת לא היה איכפת, וגם הכאב לא היה כל כך חזק. מה שהיא לא רצתה זה לחזור לעולם, שבו כאב, חרפה ועצב שוב יתחילו להיות בלתי נסבלים.
אני מקווה שתוהבו את זה כי יש לי עוד הרבה להמשיך....
תכתבו כמה שיותר תגובות!
כשיהיו 10 אני אכתוב המשך..................מבטיחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
sweety15, יאאא מתוקה זה מהמם אני ממש מצטערת שלא הגבתי לפני פשושו לא ראיתי את זה וכנראה ככה גם כול השאר...
סיפור מ-ה-מ-ם!!!
תמשיכי מחר..... או שיהיהיו 10 תגבות באמת....
מותר לי להגיב עוד 9 תגובות.....? :wink: :roll:
sweety15, סיפור מדהיםםםם!!!!
כישרונית אחתתתתת
וואי תמשיכייייייייייי
רק-אני,
תודה פשושית!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואני כל כך פחדתי בהתחלה לפרסם...לא ידעתי עם יואהבו אותו..........
תודהההההההההההההההההההה!
זרובבלה,
תודהההההההההההההההההה ואני כל כך פחדתי בהתחלה.....
חחח נשמה אין מה לפחדדדד
יא כישרונית אחתתתתתתתת
QUOTE sweety15, סיפור מדהיםםםם!!!!
כישרונית אחתתתתת
וואי תמשיכייייייייייי
היייייייייייייייייייי!
מצטערת שלא כתבתי הרבה זמן זמן!
פשוט המחשב שלי נדפק! אז הייתי צריכה להפסיק....
אבל אני מבטיחה למחר... המשך ארוך :!: :!: :!:
איזה סיפור יפהההההההההההההההההההההה
יש כישרון מותקקקק
תמשיכי...
נו???? עדיין לא פירסמת המשך??
אני מחכה אני רוצה לראות מה יקרה!
ד"א סיפור מצמרר....סיפורים כאלה כמו בסרטים המפחידים האלה והכתיבה שלך מעולה! את יודע לכתוב בדיוק מה שהילדה מרגישה...וואיי סיפור כל כך עצוב אני רוצה המשך! היוםםם!!!
... היא בכלל לא זכרה מה קרה איתה. היא רק ידעה שזה היה משהו נורא וכאשר היא תמות הכל יהיה טוב יותר. והיא היתה מוכנה לקרוא למוות, אבל במקום זה פתחה את עיניה.
אור חזק הכה בעיניה והיא שוב סגרה אותם, אבל התרדמה המצילה לא חזרה. עכשיו היא בבירור ידעה מה עושים איתה. הופכים, דוקרים במחטים בלתי נראים, חותכים חתיכות ושוב תופרים. מישהו חיטט בתוך בטנה עם שני הידיים יחד.הוא פשוט הוציא ממנה את כל האיברים,מגיע כמעט עד הלב.
- גבריאלה, גבריאלה, גבריאלה!- מישהו המשיך לקרוטא בשמה. כאילו השחפים מעופפים מעל הים או עובדת איזו מכונה... איזו-היא לא הספיקה לגמור את המחשבה. כאב,כל כך חזק שכל שאר העינויים נראו כמשחקי ילדים. הכאב חזה את גופה, והיא הבינה מי היא. היא ילדה קטנה, שאמא שוב הכותה אותה. היא מרידית, בובת חרסינה שאלועיזה בזעם שברה, דרכה וזרקה...
- גבריאלה!!!- הפעם הקול נשמע כועס. היא עדיין לא ראתה פנים, לא ידיים, שהמשיכו לעשות לה משהו. היא בכלל לא ראתה כלום חוץ מהחלפות של אור וחושך, לא שמעה כלום חוץ מצעקות קלושות, לא הרגישה כלום חוץ מכאב.
בתוך הערפל ששוב הקיף אותה הופיע דג'ו. הוא חייך אליה, הושיט את ידיו אליה וקרה אחריו. דג'ו אמר משהו אבל גבריאלה לא שמעה אותו. < איפה אתה?>היא רצתה לשאול, אבל כאשר הרימה את עיניה ראתה שהוא צוחק.
- אני לא שומעת אותך. מה?.. תדבר יותר חזק!- היא חזרה על המילים שוב ושוב, אבל הוא לא ענה והמשיך לצחוק. אחר כך דג'ו התחיל להתרחק. היא ניסתה לרוץ אחריו אבל הרגליים היו כבדות מידי...
מה זה?!!!?!???!???1??!!!!?!??!!!
מה זה הפרק הקצר הזההההההה?????
אני רוצה המשך מיד!!!
אם את לא שמה המשך היום אני יתאבדדדד!!!!!
