|
|
|
איזה עצובבבבבבבב
איזה מבאסת אתתתתתתת נו למה המשך כל כך קצר???????????? :cry:
המשךךךךךךך כאן ועכשיווווו אחרת תקבלי ממני בביהס' :!: :!: :!:
יאללה המשךךךךךךך
חולה על הסיפור היפה שלךךךךךךךך :biggrin:
המשך....
אחר כך גבריאלה נרדמה, וישנה כמעט יממה. פעמים או שלוש היא היתעוררה מרחשים שונים, כשבאו לישר את הסדינים. מדי פעם היא הרגישה דקירות קלות. עם הזמן היא הבינה שהיא לא בבית כלא, אלא בבית חולים. אחר כך היא נזכרה מה עשו איתה, נזכרה צעקת אישה שנשמע מהערפל, והבינה מה קרה...
היא איבדה את הילד של דג'ו.
מהמחשבה הזאת גבריאלה רצתה לבכות, אבל לא היה לה כוח. היא רק יבבה קצת. אבל כאשר כעבור שעתיים הרופא נכנס, היא לא הצליחה לשתוק ופרצה בבכי.
- נו-נו, לא צריך, תרגעי,- אמר הרופא וליטף את ידה.- אני משתתף בצערך, אבל הרפואה לצערנו לא הכל יכולה. אך תתיאשי כך, ילדה שלי. את עוד מאט תחלימי ובאצמך תראי, שהכל לא כל כך מפחיד.
הרופא היה כבר זקן, ובעל ניסיון בחיים, אבל מאיפה הוא יכול היה לדעת מה התינוק הזה היה בשביל גבריאלה. גבריאלה הגיעה לבית החולים מהמנזר, אבל הרופא אפילו לא חשב שהיא יכולה להיות מתלמדת. הוא חשב, שגבריאלה היא אם חד הורית או בת להורים יותר מידי קשוחים שהחביאו את ביתם מבושה.
- את תחלימי,- אמר הרופא,- ויהיו לך ילדים אחרים, חזקים, בריאים, חכמים. כמובן לאבד את הבכור -קשה, אבל לא קטלני. תחשבי שפשוט לא היה לך מזל הפעם.
אבל מהמילים האלה גבריאלה רק התחילה לבכות עוד יותר. היא בכלל לא רצתה ילדים, פחדה להפוך לאותו וולד גיהנום, כמו אמה. כל עוד היה לה את דג'ו. היא יכלה לקוות, שתצליח להתחיל חיים חדשים עם אדם שהיא אוהבת וילד, שנולד מאהבתם הטהורה ואמיתית. את החלום הזה היא החזיקה במשך שני החודשים שהם נפגשו בסתר, אבל עכשיו הכל התפרק. כנראה, האושר פשוט לא מגיע לה.
- בזמן הראשון, כמובן, תצתרכי לשמור על עצמך, - המשיך הרופא.- את איבדת יותר מידי דם, ואנחנו בקושי הצלחנו להוציא אותך. למזלנו, האמבולנס ישר התחיל בעירוי. אם הם היו מאחרים לפחות קצת, והכל היה נגמר.
הוא שתק על כך שליבה עצר שלושה פעמים- פעם באמבולנס, ופעמיים- בטיפול נמרץ. במשך כל הניסיון הפרקטי שלו לא היה לו מיקרה כל כך קשה של הפלה.
- את תצטרכי כמה ימים לשכב עצלנו,- הוא אמר.- אחר כך, אני חושב, נוכל לשחרר אותך, אבל רק אם תבטיחי כל התרגשות ועבודה קשה.- הרופא הרים את האצבע המורה באיום.- וכמובן, שום ריקודים, מסיבות או פגישות! כל זה אסור עלייך לפחות במשך החודש הבא. זה ברור?
הרופא ניסה להיראות קשוח, אבל כתיאר לעצמו את הילדה היפיפיה הזאת מסתחררת בריקוד או צוחקת כשעיניה התכולות שמיים זוהרות, הוא לא הצליח להחביא את החיוך. הוא היה לגמרי בטוח, שברגע שגבריאלה תשתחרר, היא ישר תרצה להפגש עם חברים או, אולי, אפילו עם הבחור הצעיר שעשה לה ילד.
הרופא הזקן, כמובן לא חשב שלתמונה שנעמדה לו בדימיון אין שום קשר לחיים שניהלה גבריאלה. בגלל זה הוא היה ממש מופתע לראות כל כך הרבה פחד ועצב.
- בעלי מת אתמול,- אמרה גבריאלה בלחש צרוד. היא באמת חשבה את דג'ו לבעלה, הפרטים לא הזיזו לה, לא אז, ובטח שלא עכשיו.
הרופא הסתכל עליה בצער.
- אני מצטער,- הוא אמר, והינהן בראשו. במשך כל הזמן שהרופאים נלחמו על חייה של גבריאלה, לא השאירה אותו ההרגשה שהיא לא רוצה לחיות ובתנגדת בכל כוחה לנסיונות של הרופאים. היא רצתה למות, כדי להיות עם אהובה- האדם שהיא עכשיו קראה לו בעלה, לומרות שהרופא לא היה בטוח שהם נשואים לפי החוק. במקרה הגרוע הוא היה בספק שהיו מסכימים לה לחיות במנזר.
- תנסי להירדם,- אמר הרופא.- את צריכה לנוח. ואחר כך יהיה אפשר לחשוב איך לחיות הלאה...
אירנהההההההההההה
סיפור מהמםםםםםםםםם
תמשיכיייייייי אני חייבת המשך פשוט כתבי המשךךךךךךךךךךךךך :biggrin:
סיפור שווההההההההההההההההה
המשך קצר...
הוא היה בטוח, שבהמשך מחכים לגבריאלה חיים ארוכים ושמחים. בסופו של דבר, היא עוד צעירה מאוד, והוא ידי שהנעורים הם התרופה הכי טובה ממחלות וחסרונות החיים. מתישהו הצרה הזאת, הצער הכפול הזה, שהכריח אותה לסבול כל כך, ישכח, יעלם, עקב פגישה חדשה. ובכך, הוא היה בטוח, גבריאלה היתה עד כדי כך יפה שהרופא כמעט רצה לחזור ולהיות אותו גבר צעיר שהוא היה כשסיים את לימודי הרפואה.
אבל בינתיים הילדה נראת כך, כאילו העולם חרב תחתה, וממבט עיניה של גבי כך היה. בלי דג'ו, לחיים אין משמעות. כל שעה,כל דקה היא נזכרה בפגישות הסודיות שלהם והיומן שבו ההיא פנתה אליו. המאורעות שקרו להם במשך הזמן הקצר שנמשכה אהבת הישתרע לפניה יום אחר יום, וגבריאלה בכתה בשקט, כאשר באוזניה שוב נשעו המילים האדינות שפעם אמר לה דג'ו. הגוף ישר התחמם ורעד, כאילו ענה למגע העדין של ידיו החזקות.
היום, שבו נודע לה שדג'ו התאבד נעמד מולה כמו בערפל. היא לא זכרה את הפנים של שני הנזירים שהביאו לה את הבשורה הרעה, אבל לעומת זכרה היטב את ההרגשה שתפסה אותה עם המחשבה, שדג'ו הלך לעולמים והשאיר אותה לבד. הרי לא סתם לא רצה לקחת אותה איתו באותו בוקר, כשהרופאים ניסו בכל כוחם להחזיר אותה לחיים. היא כמעט ומתה- גבריאלה ידעה זאת, אבל דג'ו דחף אותה, לא הסכים שהיא תבוא אחריו, ומהנואשות היא נכנעה ונתנה לרופאים להוציא אותה מהתהום.
עכשיו גבריאלה שנאה את עצמה על זה. כשפעם לפעם היא שוקעת בשינה, היא שוב מנסה לקרוא לדג'ו מהאשליה, אבל הוא לא בא. הוא השאיר אותה לתמיד. גבריאלה ניסתה לתאר לעצמה, מה הוא הרגיש וחשב לפני מותו. היא עדיין לא ידעה, איזה עינוי גרם לו להחליט דבר נורא שכזה. למה הוא פעל כמו אימו לפני הרבה שנים, והשאירה את בנה היחיד יתום.
עכשיו דג'ו השאיר אותה יתומה. גבריאלה היתה לגמרי לבד. אפילו את הילד- הילד שלהם היא איבדה. לא היה כלום. חוץ מצער וחרטה.
בערב שלמחרת הגיע האם גרגוריה. מראש היא דיברה עם הרופא ונודע לה כמה קקרוב היתה גבריאלה מ"לעבור לעולם הטוב יותר", כמו שהסביר הרופא המפקח ככבוד לבגד השחור של הנזירה.
מצבה של גבריאלה היה עדיין קשה, ואפילן המראה של הפנים הלבנות מוות, הפתיאו את הנזירה לרעה. הפנים האלו יותר יפים מכל מילה היו הוחכה עד כמה גבריאלה היתה קרובה למוות. הלחיים נפלו, השפתיים נראו כמעט שקופות והיו כמעט בגוון כחול, העיניים התכוליות איבדו את הניצוץ והפכו לאפורות מלוכלכות. עירוי הדם המתמיד עוד לא הראה שום תוצאה, והרופא אמר שהיא תצטרך מספר חודשים בשביל להחלים. < מבחינה פיזית...>- הוא הוסיף והסתכל על האם גריגוריה.צר....
איזה עצובבבבב
אני לא יכולה אני אתחיל פה לבכות!!!
אירנוש מתי שתוכלי פליזזזז תמשיכיייייייייי
איזה סיפור יפההההההההההההההההההה
אני רוצה המשךךךך :!:
המשך....
ליד מיטתה של גבריאלה האם גריגוריה ישבה כמעט שעה, אבל דיברו הן קצת מאוד. גבי היתה עוד חלשה מאוד, וכמעט כל דבר שהיא ניסתה להגיד גרם לה לבכות.
- שיתקי, ילדתי, אל תגידי מילה,- אמרה לבסוף הנזירה ולקחה את ידה. עשר דקות אחרי גבריאלה נרדמה, והאם גריגוריה היתה כמעט עשירת תודה על כך. אבל כאשר מבטה נפל על פניה של גבריאלה, היא לא הסתירה את הרעד. פנים כאלו- לבנים, דוממים,- היא ראתה רק למתים.
השמועות על, מה שקרה עם האב קונורס, הגיעו למנזר למנזר רק שלושה ימים אחרי, שהכומר הצעיר התאבד. הנזירות התלחשו בין קירות המנזר, והאם גרגוריה הבינה שאין שום דרך להחזיק דבר זה בסוד, והודיעה בארוחת הבוקר. היא הודיעה לאחיות שהאב קונורס לפתע נפטר, ושאת גופו ישרפו והאפר ישלח לאודיו- לשם, איפה שנחו שאריותיהם של הוריו ואחיו הגדול. כל הסות יערכו גם כן באוגיו.
כזאת היתה החלטתו של האפיפיור פלנגן; והאם גריגוריה הבינה, שהזקן יעשה הכל כדי להשתיק את השמועות. לקבור את הכומר בבית הקברות הקתולי בניו יורק אסור, כיוון שבכך שהוא התאבד הוא עשה חטא מוות.
הכי מוזרה היתה הפיסקה של השריפה. הכנסיה הקתולית לא אישרה את שריפת המתים, וקתולי שמת,- ובמיוחד כומר, יכול היה להישרף רק במקרים הכי קיצוניים. אבל כשהיא ביקשה מהאחיות להתפלל למען מנוחת נישמתו של האב קונורס, היא תפסה על עצמה כמה מבטים, והאחות אנה,- ועכשיו האחות גנרייטה- לפתע התחילה לבכות.
כעבור כמה שעות שהאם גריגוריה חזרה מבית החולים, האחות אנה, לבד באה למשרדה. היא שוב בכתה, והנזירה, הושיבה על כיסא, שאלה מה קרה. אבל התלמידה הצעירה רק בכתה, וחזרה על אותם המילים: (זאת אשמתי), ולא הצליחה להסביר שום דבר.
- מה בכל זאת קרה? ילדתי?- שאלה האם גריגוריה לאחר שהאחות אנה בלעה שתי כוסות מים וקצת נרגעה.- במה את אשמה? אני יודעת שמות הכומר השפיעה על כולנו, אבל לא עד כדי כך! תקחי את עצמך בידיים. הרי אין לך שום קשר למוות שלו, נכון?
- לא, יש לי!- יבבה האחות אנה, שכבר הבינה שמשהו נרא קרה בין גבריאלה לאב דג'ו קונורס, ועכשיו זה ישב לה על המצפון.
האם גריגוריה לקחה את אנה בסנטר והכריחה אותה להרים את ראשה. - את לא אשמה בכלום. האב קונורס כנראה היה חולה סופנית, אבל הוא החביא זאת מכולם. הנסיבות למותו כמובן טרגיות, אבל זו לא סיבה לענות כך את עצמך...
אני במתחחחחחחחחחחחחח המשך דחוף מידדדדדדדדדדדד :!: :!: :!:
נו יאללה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😢
חברה... למה אין תגובות? אולי אתם לא אוהבים? קדימה... לפחות שני מילים... שאני אדע שאתם קוראים....
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי