האהבה הקורטזית — כשאהבה הפכה לקוד כבוד
האהבה הקורטזית (Courtly Love, או בצרפתית: fin'amor) הייתה תנועה תרבותית שפרחה בדרום צרפת במאה ה-12 ומשם התפשטה לכל אירופה. היא יצרה קוד התנהגות חדש שבו האביר מעריץ גבירה נישאה, משרת אותה מרחוק, וזוכה דרך אהבתו לעידון נפשי ומוסרי. תנועה זו שינתה את תפיסת האהבה במערב, ומנקודת מבט יהודית, היא מעלה שאלות מרתקות על הקשר בין אהבה, מוסר וקדושה.מקורות התנועה: בין פרובאנס לאנדלוסיה
האהבה הקורטזית צמחה בפרובאנס — אזור שבו חיו זה לצד זה נוצרים, יהודים ומוסלמים. חוקרים רבים הצביעו על השפעות ערביות — שירת האהבה של המשוררים הערבים באנדלוסיה, שפיתחו רעיונות דומים מאות שנים קודם. אחרים הצביעו על השפעות יהודיות — המשוררים העבריים בספרד, כמו שלמה אבן גבירול ומשה אבן עזרא, כתבו שירי אהבה שמשלבים תשוקה עם רוחניות.
יש אף חוקרים שטענו כי מושג האהבה הקורטזית הושפע משיר השירים — שהיה מוכר היטב בפרובאנס, הן ביהדות והן בנצרות. הרעיון שאהבה לאישה יכולה להעלות את הנפש — מזכיר את הפרשנות האלגורית של שיר השירים כאהבה בין ה' לכנסת ישראל.
כללי האהבה הקורטזית: קוד מוסרי
אנדרה לה שפלן (Andreas Capellanus), בספרו "על האהבה" (De Amore, כ-1185), ניסח כללים לאהבה הקורטזית. בין הכללים: האביר חייב להיות נאמן לגבירתו בלבד, לשמור על סודיות, לשפר את עצמו למענה, ולא לצפות לתמורה מלבד חיוך או מבט.העיקרון המרכזי היה: האהבה מעדנת את האוהב. האביר הגס הופך לאדם מנומס, האלים — לרגיש, הבור — לבעל תרבות. האהבה ככוח חינוכי — רעיון שמהדהד עם התפיסה היהודית שאהבה משנה את האדם.
הרמב"ם כתב שאהבת ה' מובילה את האדם לשלמות מוסרית — ובמובן מסוים, האהבה הקורטזית חילנה רעיון זה. במקום אהבת האלוהים שמשפרת את האדם, כאן אהבת האישה ממלאת תפקיד דומה."האוהב מתעלה מעצמו" — רעיון שמשותף לאהבה הקורטזית ולמיסטיקה היהודית.
הפרדוקס: אהבה אסורה כאידיאל
הפרדוקס המרכזי של האהבה הקורטזית הוא שהיא מבוססת על אהבה בלתי אפשרית — הגבירה נשואה לאדון, והאביר אינו יכול להגשים את אהבתו. דווקא חוסר ההגשמה הוא שמעניק לאהבה את ערכה — היא נשארת טהורה, מועדנת, ומעלה את הנפש.
מנקודת מבט יהודית, יש בכך בעיה מוסרית עמוקה. האידיאליזציה של אהבה לאישה נשואה — גם אם היא נשארת פלטונית — סותרת את הציווי "לא תחמוד אשת רעך". המסורת היהודית אינה רואה באהבה בלתי מוגשמת אידיאל — היא רואה בנישואין מאושרים, באהבה שמתממשת בתוך ברית, את האידיאל.
רבי יהודה הלוי, שחי בדיוק בתקופת האהבה הקורטזית, כתב שירי אהבה לא"ל — לאלוהים — שמשתמשים באותה שפה של כמיהה ותשוקה. אך הוא כיוון את האהבה לכתובת אחרת — לבורא עולם, לא לגבירה נשואה.המורשת: השפעה שנמשכת
האהבה הקורטזית שינתה את תפיסת האהבה במערב לתמיד. הרעיון שאהבה דורשת כבוד, עידון ומסירות — ולא רק תשוקה גופנית — הפך לבסיס של הרומנטיקה המערבית. מכאן נולד הרעיון של "ג'נטלמן" — גבר שאהבתו מתבטאת בכבוד ובנימוס.
המסורת היהודית מסכימה שאהבה דורשת כבוד — "ואהבת לרעך כמוך" כולל כבוד. אך היא מוסיפה: אהבה צריכה גם אמת, מחויבות ומעשים. לא מספיק להעריץ מרחוק — צריך לבנות בית, לגדל ילדים, לעבור יחד ימים טובים ורעים. האהבה הקורטזית הייתה אידיאל יפה; היהדות מציעה אידיאל שגם עובד בפועל.




