השפה שיש לה מאה שמות לאהבה
הסנסקריט, שפת הקודש של הודו העתיקה, היא אחת השפות העשירות ביותר בעולם בכל הנוגע לאוצר המילים של אהבה. בעוד שפות מודרניות מסתפקות במילה אחת או שתיים, הסנסקריט מבחינה בין עשרות סוגי אהבה, כל אחד עם גוון רגשי ורוחני משלו.העושר הלשוני הזה אינו מקרי. הוא משקף תרבות שהתייחסה לאהבה בכובד ראש אינטלקטואלי — שראתה בה נושא ראוי למחקר פילוסופי מעמיק, לא רק רגש חולף.
סוגי האהבה בחשיבה ההינדית
הפילוסופיה ההינדית מזהה מספר סוגים מרכזיים של אהבה:
שרינגארה — אהבה רומנטית, ארוטית. זוהי האהבה בין בני זוג, הכוללת משיכה גופנית ורגשית. בתיאטרון ההינדי העתיק (נאטיא שאסטרא), שרינגארה נחשבה ל"ראסה" (טעם, חוויה רגשית) העליונה. וואטסליה — אהבת הורים לילדיהם. אהבה שמתאפיינת בחום, בדאגה ובנכונות להקריב הכל. דוגמה מובהקת היא אהבת יאשודה (אמו המאמצת של קרישנה) לבנה. סאקהיה — אהבת חברים. אהבה שמבוססת על שוויון, כבוד הדדי ושיתוף. בסיפורי קרישנה, יחסיו עם ארג'ונה ועם סודאמה מייצגים את סוג האהבה הזה. דאסיה — אהבה של עבד לאדונו, או נאמנות מוחלטת. זוהי אהבה שמתבטאת בשירות חסר תנאי. דוגמה מובהקת היא הנומאן, קוף האלוהים שנאמנותו לראמה היא מוחלטת. מאדהוריא — אהבה מתוקה, עדינה, רכה. זוהי הצורה העליונה של האהבה במסורת הבהקטי — אהבה שבה האוהב מתמסר לחלוטין לנאהב.הקבלות למסורת היהודית
גם המסורת היהודית מכירה סוגי אהבה שונים, אם כי לא תמיד בשמות מוגדרים:
אהבת איש ואשתו — "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (בראשית ב, כד) אהבת הורים — "כרחם אב על בנים" (תהילים קג, יג) אהבת רעים — "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) אהבת ה' — "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו, ה)
שתי המסורות — ההינדית והיהודית — מבינות שאהבה אינה מושג אחיד, אלא קשת שלמה של חוויות ויחסיםרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, כתב ב"תניא" על חמישה סוגי אהבה לה': אהבה כבנים לאביהם, אהבה כצמא למים, אהבה כגעגוע של נשמה לשורשה, אהבה כרשפי אש, ואהבה בתענוגים. הדמיון למיון ההינדי מרתק, גם אם הוא נובע מעצמאות אינטלקטואלית ולא מהשפעה ישירה.
הראסה: תורת הטעמים הרגשיים
אחת התרומות הייחודיות של הפילוסופיה ההינדית לחשיבה על אהבה היא תורת הראסה — תורת הטעמים הרגשיים. על פי תורה זו, שפותחה בעיקר בהקשר של תיאטרון ושירה, ישנם תשעה טעמים רגשיים בסיסיים, וכולם קשורים באהבה:
שרינגארה (אהבה רומנטית) — הראסה העליונה קרונה (רחמים) — אהבה שמתבטאת בהזדהות עם סבלו של האחר ויירה (גבורה) — אהבה שמתבטאת באומץ למען האהוב שאנטה (שלווה) — אהבה שהגיעה לשלמות ומנוחה
הרעיון העמוק כאן הוא שכל רגש אנושי הוא פן של אהבה. גם כעס יכול להיות ביטוי של אהבה (כעס על עוול שנעשה לאהוב). גם פחד יכול להיות ביטוי של אהבה (פחד מאיבוד האהוב).
"אהבה תלויה בדבר" ו"אהבה שאינה תלויה בדבר"
המשנה באבות מבחינה בין שני סוגי אהבה בסיסיים: "אהבה התלויה בדבר" — שכאשר בטל הדבר, בטלה האהבה, ו"אהבה שאינה תלויה בדבר" — שאינה בטלה לעולם.
הפילוסופיה ההינדית מציעה הבחנה דומה. "פרמא" (אהבה עליונה) היא אהבה שאינה תלויה בשום סיבה חיצונית — היא קיימת מעצם טבעה, כמו אהבת ראדהה לקרישנה. לעומתה, "קאמה" (תשוקה) היא אהבה שתלויה בהנאה שהיא מספקת.
הדוגמה שנותנת המשנה לאהבה התלויה בדבר היא אמנון ותמר — תשוקה שהתחפשה לאהבה ושנהפכה לשנאה ברגע שהושגה. הדוגמה לאהבה שאינה תלויה בדבר היא דוד ויהונתן — אהבת נפש טהורה.
מסקנות לחיים
הפילוסופיה הסנסקריטית מלמדת אותנו דבר חשוב: שפה עשירה יוצרת חשיבה עשירה. כשיש לנו מילים מדויקות לסוגי אהבה שונים, אנו מסוגלים להבחין ביניהם, לטפח כל אחד מהם, ולבנות חיים רגשיים מורכבים ועשירים.
כשם שלשון הקודש מבחינה בין "רחמים" ל"חסד" ל"חן" — כך הסנסקריט מבחינה בין גוונים דקים של אהבה
המסורת היהודית, עם כל עושרה, יכולה להתעשר עוד יותר מההיכרות עם תרבויות אחרות — לא כדי לאמץ את אמונותיהן, אלא כדי להעמיק את ההבנה שלנו עצמנו. כדברי רבי נחמן מברסלב: "אין דבר בעולם שאין בו חכמה ללמוד ממנו." גם מהפילוסופיה ההינדית, גם מהשפה הסנסקריטית — יש מה ללמוד על האהבה.
