i read in the story of my life שיר ארוך אבל שווה לקריאה....

אני מאוהבת...


לפחות כך אני חושבת...


איתך עברה הנשיקה הראשונה...


שלא אשכך לעולם אותה!..


לפני דקה הלכתה...


ולי ניראה שלא ראיתי אותך כימעט שנה..!


 


עברו כבר 24 שעות מאז שהלכתה..


והם עוברים לאט נורא!!!


בליבי ארתה חסר נורא..


ואז היתקשרתה ואמרתה שאינך יכול לבוא...


ואני אמרתי טוב...


וזה לא טוב!!!


אני לא יכולה ליחיות בילעדך!!!


אני מרגישה שהלב שלי ניקרע...


וזה כואב נורא!!!


אז שלחתי לך הודעה..:


היי..מה נישמע??למה לא באתה אתה חסר לי נורא!!!


מואה..אוהבת אלה...


ואז קיבלתי ממך הודעה..:


קטנטונת פשוט אין לי כוח,אני מאוד עייף...וכואב לי הבטן,אני בקושי הולך...מחר ניתראה.....


ואז בלי סיבה ירדה לי דימעה!...אני לא יודעת למה..


היא פשוט ירדה!!


הנשימה נהייתה כבדה..


קשה לי לינשום!משהוא חונק אותי!!!


אולי עשיתי לך משו??


אולי העלבתי אותך?!


מה קרה?!


אבל לך רשמתי רק:
מקווה שהבטן תעבור...מתגעגעת אלה...


ולזה לא קיבלתי תשובה...


ופשוט כואב לי נורא..!!


אני מוציאה את זעמי ,


או כאבי,משהו לא ברור...


על הכרית..


הכרית שלי סופגת דמעות..


ומכות...ותסיפורים הקשים על כמה שקשה לי ונימעס לי.!!!.


אני לא יודעת עים אחייה עד מחר...


משהוא לא ברור...


משהוא מוזר..!!


אני לא יודעת מה אני מרגישה!


ושוב דימעה ירדה..


ואחריה עוד אחת...


ועוד,ועוד..


ואז הם זלגו בלי סוף...


התחלתי להישתעל..


נחנקתי מרוב דמעות


מסתכלת בראי...


כולי אדומה מרוב שאני בוכה..


ושוב קשה לי לינשום..


מיסתכלת שוב בראי...


ורואה את עצמי...


פיתאום התפרצתי התחלתי להעיף דברים...


תכרית זרקתי..


ובאגרוף תראי ניפצתי...


תאגרטל עים הפרחים שלי הבאתה שברתי..


את הדובון שלך לגזרים קרעתי..


אני יושבת בפינה,הפינה כה חשוכה..


מנסה להירגע,


ומנסה להבין ממה הכול התחיל...


כואב לי נורא!.


ואני לא מבינה בידיוק ממה..?!


ישבתי בפינה..ושב דימעה זלגה..ועוד דימעה ועוד...


התקפלתי בפינה...


פני אדומות...


מסביבי זכוכיות...


לקחתי זכוכית,


והתחלתי לחרוט על עצמי קישקושים...


דם יורד...ואני עים כול כך הרבא כאב ממשיכה להכאיב לעצמי...


אני בקושי נושמת...


קשה...כבר כולי בדם....אני לא מרגישה כאב..


ליבי דופק מהר נשימות כה כבדות


אני סוגרת את עיניי ורואה אותך...ושוב בוכה כמו ילדה קטנה...


פותחת את עיניי מיסתכלת מסביבי...


בחוץ גשם...


אני בקושי רואה משהוא עינייי מכוסות דמעות וידיי כואבות קר לי נורא וליבי ניקרע...


שוב סוגרת את עיניי וראה אותך


למה?!


למה אני מרגישה כך?


מה לעזאזל אני מרגישה?!


למה כול זה קרה?!


אולי אני משוגעת?!


אולי משהוא אצלי לא נכון?!


דייי!!!


אני לא יוכולה יותר!!!


אני רוצה להיתאבד!!


אני צועקת!!!!


מתפרצת,קמה מהפינה


ומישתוללת.....


זה לא אני!!


זה הרגשות שבי...


אני לא אשמה!!!...


צועקת וצועקת..


פתאום נפלתי היתחלקתי על זכוכית


אני לא מרגישה כלום...


עצמתי עיניים...


וכשפתחתי אותם מצאתי את עצמי בבית-חולים שוכבת על מיטה ומצדדי רופאים...


האם זה מה שרציתי שיקרה?!


צומי?!הורי דואגים, וכשכמתי על רגליי פתחתי את הדלת להוריי ושם ראיתי אותך...


ומה הלאה אני לא יודעת כול מה שאני יודעת שהייתי כול כך חלשה שנפלתי


התעלפתי....ואתה תפסתה אותי....


ועכשיו אני מרגישה כול כך חרא...


אני לא רוצה לקום..אך קמתי


ראיתי את אימי מלטפת אותי ואומרת לי


אל תידאגי...


אני מיסתכלת מסביבי...


אני במיטתי...


הראי שלי שלם...


האגרטל יושב במקום...


הדובון על הספה הקטנה...


והיד שלי בלי שריטה...


כניראה שהכול חלום...


שאלתי את אימי מה קרה?!


ואימי ענתה:


כשעברתי ליד חדר ךאת בכית מתוך חלום, אז ישבתי להרגיע אותך ולגרש ממך את כול החלומות הרעים.....


מה השעה ??שאלתי..


4 ליפנות בוקר... אימי ענתה...


ואז הבנתי...


כששלחתי לך תהודעה האחרונה


ואתה לא עניתה ...אני קיוויתי שתענה...ונירדמתי...


וכול השאר היה חלום...


אך כן קשה לי לינשום...


לא הכול היה חלום...


זו המציאות...זה מה שאני מרגישה...אני עצובה


ואז אמרתי לאימי לילה טוב היסתובבתי


ונירדמתי...ולמחרת כבר לא קמתי....