עוד סיפור בשבילכםםםם!!!!!!!!!!! ~~אהבה טראגית~~

ישבתי כל הלילה לקרוא את הסיפורים שלך
את גדולה!

המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך

חח sexy_bomb טוב שלא...! 😂

נו???????.
ראיתי שיש גם דף מספר 7...
הייתה תקווה בליבי שהיא המשיכה..

חחח איזה מאמי.. 😊

cuopid girl
גם אני חשבתי!!!! :cry:

מאיה וטל קנו כרטיסים, לנסוע ביחד לחו"ל. הם לא היו ממש שמחים. ומאיה ידעה שיש להם רק שלוש חודשים לחיות, מאיה התכוננה גם למות כי היא ידעה שהיא לא תשרוד את מותו של טל. וטל לא ידע כמה זמן הוקצב לו, ומאיה העדיפה לא להגיד לו..
המועד של הטיסה שלהם הוקצב לעוד חודש. בזמן הציפייה שרר ביניהם מתח רב וכאב. מאיה השתדלה להיות כמה שיותר עם טל.. וכבר לא חשבה על כלום.. לא לימודים, לא עיסוקים אחרים.. רק טל היה כל מה שעניין אותה. "טל.."אמרה מאיה בטלפון. "רוצה לבוא אליי?" "בסדר.." אמר טל. אחרי כחצי שעה הוא היה כבר בפתח דלתה. "היי.." אמרה. "היי.." הוא נכנס. הם נכנסו אל תוך חדרה, היא הייתה לבד בבית. הם דיברו וצחקו ואפילו שכחו את מחלתו של טל, פתאום טל התקרב קרוב למאיה. "כמה שרציתי להתרחק ממך, אני לא יכול, זה יותר חזק ממני!" אמר והחל לנשק אותה. פתאום משהו קרה, טל הדף את מאיה, תפס בשתי ידיו את בטנו ונפל.

"טל!!" החלה לצעוק מאיה. "טל, קום עכשיו ומיד!!" היא נרכנה מעליו. הוא לא נשם. "טל.. לא..לא.." לחשה ודמעות הציפו את פניה. מאיה מיד פנתה אל הטלפון. "הלו.. אמ..אמבולנס בבקשה.. דח.. דחוף.." גמגמה. אחרי כ10 דקות שמעה סירנה של האמבולנס וצבעים אדום בוהק השתקפו בחלונות. וטל עדין שכב חסר הכרה לחלוטין. הם החלו לטפל בו על המקום. "מה.. מה אתם עושים?" שאלה מאיה בקול רועד. "מנסים לגרום לו להתעורר, כי אם לא נצטרך לקחת אותו לבית חולים לאשפוז." פתאום טל החל להתעורר. "מה קרה?" שאל. "התעלפת!" אמרה מאיה ועיניה היו אדומות. "אה.. אז אל תדאגי.. עכשיו הכול בסדר! בואנה איזה דאגנית.. בסך הכול התעלפתי והיא כבר קוראת לאמבולנס.. תירגעי מאמי!!" אמר טל בקול מעודד. "מאיזה סיבה התעלפת?" שאל אחד מהאנשים. "סתם.. לא יודע.." שיקר טל. "אוקי.. תרגיש טוב!" אמרו והלכו. "למה עשית את זה טל?" "עשיתי מה?" "שיקרת להם?" "לא שיקרתי!!" "אתה משקר עכשיו גם לי? אתה יודע טוב מאוד מאיזו סיבה התעלפת!" "טוב שיהיה.. פשוט מה זה יעזור לי אם הם ידעו על המחלה שלי? זה ירפא אותי? לא.. זה לא ירפא!!" "טל.. זה לא יכול להיות שאין שום דבר שירפא את זה.. פשוט אין דבר כזה.. אתה לא יכול ככה בקלות להיכנע לגורל!! זה לא הולך ככה, אתה לא רוצה להילחם בשביל עצמך, אז לפחות עשה זאת בשבילי!! בבקשה.." בכתה מאיה. "מאיה.. אי אפשר לעשות כלום!" אמר טל והוא פשוט כבר התרגל לרעיון שזה הסוף.
***
אחרי שטל הלך, היא פשוט הייתה צריכה לפרוק את זה. היא התחילה לצרוח, כל כך חזק שאימא שלה באה לחדר בריצה. "מאיה!! מה קרה?!" "כלום..." אמרה מאיה והרגישה קצת הקלה שהיא יכלה להוציא את כל הכאב שהצטבר בתוכה. "את בטוחה?" שאלה אימה. "כן אימא!" "אז למה צעקת?" "סתם.. נו אימא ביי!!" אמרה מאיה בעצבים ואימא שלה הלכה. אחרי זאת היא הלכה החוצה ופשוט רצה ברחובות ללא כיוון. רגליה סחבו אותה לחוף הים.. איפה שהיא בלתה את רגעיה המאושרים עם טל. היא פשוט ישבה על אותו הסלע שעליו היא ישבה איתו, ופשוט הרגישה איך הכאב מציף את גופה מכף רגל ועד ראש. היא הביטה לכיוון הים.. שהיה סוער. היא ממש רצתה להיעלם בתוך הגלים ולנחות על קרקעית הים, חבויה מהכאב, חבויה מהאמת המחרידה שהיא מאבדת לנצח את אהובה. ככל שהגלים התנפצו על החול היא הרגישה איך לבה מתנפץ לרסיסים. פתאום היא ראתה מישהו מרוחק מתקרב לכיוונה.. היא זיהתה אותו מיד..
"טל!!" היא צעקה לכיוונו. לפי הבעת פניו הוא לא ראה אותה והמשיך להתקדם לאורך חוף הים. "טל!!" המשיכה לצעוק והחלה לרוץ אליו. היא באה אליו וחיבקה אותו. "מאיה? מה את עושה כאן?" שאל. "אותו דבר מה שאתה עושה כאן!" אמרה מאיה. "ומה אני עושה כאן?" שאל טל. "אותו דבר מה שאני עושה כאן!" אמרה מאיה וטל צחק. מזמן לא ראתה אותו צוחק וזה גרם לה לחייך למרות העצב. "אז מה באמת את עושה כאן?" "מחפשת אותך!" "ואני מחפש אותך!" "אז הנה מצאנו אחד את השני, עכשיו מה?" שאלה מאיה. "עכשיו ביי.." אמר טל, מאיה השפילה את מבטה. "סתם... מאמי בואי אליי.." אמר טל וחיבק אותה בחוזקה, והיא חייכה. אחר כך הם סתם התהלכו במורד חוף הים ליד הגלים הסוערים, יד ביד או מדי פעם מאיה התקדמה וטל רץ סביבה בסיבובים, היא הייתה מאושרת איתו כל כך.. היא לא יכלה להאמין שאושר חסר גבולות כמו זה עומד להיגמר כל כך מהר. אבל למה, למה הוא לא יכול להיגמר בצורה אחרת? למה דווקא טל חייב למות, למה הוא לא יכול פשוט לעזוב אותה ולבגוד בה ולהיפרד ולשכוח, אולי זה גם היה גורם כאב למאיה אבל פחות, כי לדעת שהוא מאוהב בה והיא מאוהבת בו והוא נידון למוות ואי אפשר לעשות כלום פשוט גרמה לה לאבד את עשתונותיה ולשקוע בעצבות הזאת והיא ידעה שביום שטל כבר לא יהיה לצידה היא לא תעמוד בזה. טל חייך וצחק כאילו לא מזיז לו שום דבר ממה שעומד לקרות עוד שלושה חודשים, בעצם הוא לא יודע שזה יקרה כל כך מהר, מהר מדיי.
"אני חושב על החופשה שלנו.." אמר לה טל אחרי טיול ממושך על שפת הים. "כן.. זה יהיה חלומי.." אמרה מאיה. "את יודעת, לא אכפת לאן אני נוסע ואיך ואיפה אני אהיה, העיקר להיות אתך, פשוט להיות אתך וזהו, בלי דאגות, בלי מחשבות רעות, פשוט רק אני ואת." "כן.. טל.. אבל אסור לנו להתעלם ממשהו.." אמרה מאיה. "עזבי את זה עכשיו, את יודעת, את לא מפחד למות, בכלל לא! הדבר היחיד שאני מצטער לעזוב, זה אותך. כי את באמת עשית אותי מאושר, טוב לי אתך, החיים כל כך יפים כשיש אהבה כל כך גדולה, אהבה שאני מרגיש אליך ואני יודע שאת גם מרגישה אותו הדבר אליי, בגלל זה חבל לי על ההזדמנות שלנו לבנות משהו אמיתי ביחד." אמר טל ובעיניו בהקו הדמעות. "טל.. אם תמות אני אמות יחד אתך, אני לא אתגבר לעולם על זה!" אמרה מאיה, מרגישה איך הדמעות פורצות מעיניה ומטפטפות אל כף ידה, דמעות חמות ומלוחות, ומאיה ידעה שהם אף פעם לא יפסקו.. אולי רק אם הים יתייבש והשמש כבר לא תזרח והשמיים יתפצלו לשניים והרוח כבר לא תנשוב כך גם דמעותיה לא יפסיקו לרדת כמו גשם ביום סגריר. טל התקרב אליה ונישק אותה וניגב את דמעותיה בידו. "דיי.. מתוקה שלי.. את גורמת לי להיות עוד יותר עצוב, בבקשה אל תבכי בגללי, אולי עדיף שניפרד עכשיו וזהו!!" אמר. ולקח צעד לאחור, והיא מיד השיגה אותו וחיבקה. "לא!!" אמרה. "אני ואתה ביחד עד הסוף.." "עד הסוף?" שאל טל. "הסוף קרוב מדיי.." אמר טל. "אתה יודע מה טל?" "מה?" "אני עוד לא נכנעתי.. לדעתי אפשר עוד לעשות משהו.. לדעתי יש פה משהו מוזר!!" אמרה. "מה מוזר?" "לא יודעת.אבל אני לא נכנעת כל כך בקלות, אני לא אתן לך למות!!" "מה תעשי?" "נראה!!" אמרה מאיה ובראשה צץ רעיון שהיא ידעה שהוא לגמרי בלתי אפשרי ויש רק סיכוי קלוש שזה יכול להיות.

המשךךך בבקשה תמשיכיייייייייייי

מה היה הרעיון שלה??????????? 8O
נווווווווווווווווווווו..... המשך :!: :!: :!: :roll:

מאיה ישבה סגורה בתוך חדרה וחשבה רבות על טל, וחשבה שזה לא יכול להיות, אפילו לשלבים הכי מאוחרים של המחלה הזאת יש מרפא, או לפחות ניסיון, אבל למה הרופא אפילו לא ניסה להציל אותו? למה הרופא ישר אמר שאין סיכוי? למה? השאלה הזאת נראתה למאיה מוזרה. היא החליטה לברר. למחרת בבוקר היא לא הלכה לבית ספר, אלא לבית חולים המרכזי שבו היה מאושפז טל. היא רצתה לדבר עם המנהל, אפילו לא עם הרופא. בהתחלה לא רצו להכניסה אליו, אז היא פרצה אליו בכוח. "סליחה אדוני המנהל, אני חייבת לדבר אתך!! זה עניין של חיים ומוות." "אוקי.. דברי!!" אמר והורה בידו לשומרים שהכול בסדר והם הלכו. "לחבר שלי הקציבו 3 חודשים לחיות.." אמרה מאיה וקולה רעד. "מה? למה ? איך?" שאל. "הוא חולה במחלת הסרטן וזה שלבים מאוחרים.." "אז בכל זאת אפשר לטפל בזה.. מי אמר שלא?" "הרופא שלו!" "הרופא? זה לא יכול להיות!!" "זה כן!! תשאל אותו בעצמך! זה דוקטור נוביצקי." "אוקי אני אדבר איתו! תבואי אליי בעוד שעה ואז תדעי מה קורה." "טוב" אמרה מאיה והלכה.
כעבור שעה היא באה אליו שוב לאחר שחיכתה שעה בחוץ כי היא לא רצתה ללכת הביתה ושוב לחזור לשם. היא דפקה על הדלת. "אדוני המנהל? ביררת?" שאלה אותו מאיה. "כן, דיברתי עם דוקטור נוביצקי." "ו.. מה?" "באמת אי אפשר לעשות כלום בקשר לבחור, ימיו ספורים!" אמר המנהל, וחיוך קטן עלה על שפתיו, כמעט בלתי מורגש אבל מאיה שמה לב. "יכול להיות שהמנהל שמח?" "בבקשההה אל תגיד שאי אפשר לעשות כלום, אפילו לא ניסיון קטן? איזה טיפולים בדיקות, אפילו ניתוח אם צריך, רק אל תגיד שאין אפילו תיקווה קלושה שהוא ינצל.." "אין!!" אמר המנהל ומאיה קמה והלכה ממררת בבכי. "אני לא אשב בשקט" אמרה לעצמה. "משהו כאן מסריח, ואני אגלה מה זה!"
***
בערב מאיה דיברה עם טל באייסיקיו. היא לא סיפרה לו שהיא הייתה בבית חולים ודיברה עם המנהל, היא דיברה איתו רגיל. טל הציע לצאת למועדון הסלסה כמו שיצאו בערב הראשון שבו הכירו. מאיה הסכימה ישר. היא שוב חיכתה לו מתחת לבית שלה והוא בא עם האוטו שלו. הפעם הוא לא נתן לה לחכות ובא בדיוק בזמן! היא התיישבה לידו והוא ישר נישק אותה על פיה. הנשיקה שלו ישר הזכירה לה שהיא לא תוכל לחיות בלי לקבל אחת כזאת לפחות כל 5 דקות. היא נזכרה שהיא חייבת לעשות משהו כדי לא לאבד את טל. הם הגיעו למועדון, מאיה ראתה את כל האורות הבוהקים של המועדון ואנשים רוקדים בקצב איטי. ישר כשנכנסו טל משך אותה לרחבה, והצמיד אותה לגופו. "זה הקצב שאת יכולה לרקוד" אמר. "תזכרי שניים לימין ושניים לשמאל.." והם רקדו. הם היו צמודים יותר מדיי ומאיה הרגישה שגם בנפש הם קשורים, היא לא ידעה איך הוא, אבל היא ממש נקשרה אליו. הסתיים השיר, והחל שיר קצבי, מאיה התחילה ללכת לכיוון הספסל, ואז טל תפס אותה והחל לסובב אותה. "הי מה אתה עושה?" שאלה בהפתעה. "רוקד אתך.. את לא יודעת לרקוד ככה, אבל תלמדי אל תדאגי!" והוא משך אותה אליו וסובב אותה או שהפיל אותה והרים, היא לא ידעה מה הולך כאן. "חחח.. אל תדאגי את תלמדי את זה וכבר לא תהיי בהלם.." צחק טל למראה פניה ההמומים של מאיה. הם כל כך נהנו שלא רצו ללכת לשם והלכו רק כשהמועדון נסגר ב5 בבוקר. טל הסיע אותה לביתה, כשהיא עמדה לצאת מהאוטו הוא עצר בעדה ונישק אותה, היא כרכה את זרועותיה סביב צווארו והשתתפה בנשיקה, היא פשוט כל כך אהבה להתנשק איתו, אך כשהם התנתקו מאיה לא התאפקה ושאלה: "טל, איך גילית פעם ראשונה את המחלה הזאת אצלך?" "למה את שואלת.." "סתם.. נו אתה יכול לענות לי? אבל בכנות!" "זה היה לפני שנתיים, מאיפה אני זוכר.." אמר טל. "טל.. זה חשוב לי, בבקשה תנסה להיזכר!!" "נראה לי סתם עשיתי בדיקת דם.." "רגע.. איזה סרטן יש לך?" "הדם.." "אוייי וואייי.." מאיה פערה את פיה. "אבל זה לא יכול להיות, לא יכולת לחיות שנתיים עם המחלה הזאת בתוך הגוף שלך ובלי טיפולים, זה פשוט לא הגיוני!!" "אמ.. נראה לי את צודקת.." "ואיך החלטת פתאום לעשות אותה? ומי היה אתך?" שאלה מאיה. "פשש איזה חקירה.." אמר טל. "טל.. אני רצינית, זה חשוב לי לדעת!!" "טוב אבא שלי הכריח אותי להיבדק, והוא היה איתי גם!!" "אז למה הוא לא רצה שתעבור טיפולים?" "לא יודע.." "טל.." "מה?" "אני רוצה שתעשה שנית את הבדיקה!" אמרה מאיה. " עוד פעם?? אבל למה?? הרי הכול ברור!! וגם כשהייתי מאושפז בבית חולים אמרו לי שזה עלה דרגה.." אמר טל. "בבקשה.. תעשה את זה בשבילי.." מאיה הסתכלה עליו במבט מתחנן. "נו טוב.. אם את מתעקשת.." אמר טל וחיבק אותה. "אבל שיביא את התוצאות רופא אחר.." אמרה מאיה. "רופא אחר? תגידי מה הבעיה שלך מאיה?" "ככה אני רוצה.. אני יודעת מה אני אומרת.." אמרה. "כן המפקדת!!" אמר טל ונישק אותה שוב. אחרי שהוא נסע והיא עלתה לביתה, פתאום משהו הקל על לבה, ונוצרה בה תיקווה קטנה אומנם קלושה, אבל בכל זאת תיקווה, שאולי.. שאולי הכול טעות אחת גדולה וטל לא נידון למוות.
***

למחרת בבוקר טל בא למאיה עם האוטו שלו ושניהם נסעו לבית חולים לעשות בדיקה חוזרת לטל. "מאיה אולי תסבירי על מה את חושבת? למה רצית שאני אעשה בדיקה חוזרת?" שאל טל בדרך. "ככה כי יש בי עוד תיקווה.." "תיקווה למה?" "תיקווה שאתה תחיה!" אמרה מאיה. "אוי נו באמת, הבדיקה לא משקרת!" "אבל נבדקת מזמן!" "חחח ואת חושבת שמאז משהו השתנה? וחוץ מזה כשהייתי מאושפז בפעם האחרונה בבית חולים, אמרו לי שזה עלה דרגה!" "טל.. אני רוצה שתעשה בדיקה חוזרת וזהו!" "טוב.. אבל רק בגלל שאת כל כך רוצה.. כדי שכבר תפסיקי לפתח ציפיות.."
הם הגיעו לשם והיו צריכים לחכות בתור, אחר כך טל נכנס ועשה בדיקת דם, ואחר כך הם נסעו בחזרה. "מאיה את רוצה ללכת עכשיו הביתה?" שאל אותה טל. "אמ.. לא יודעת, למה מה אתה מציע?" "בא לך לבוא אליי?" שאל. "אליך? אבל..." אני יודע על מה את חושבת.. את מפחדת שאבא שלי יבוא פתאום נכון?" מאיה הנהנה בראשה בהיסוס. "אז איך לך מה לדאוג.. הוא לא יבוא!" "ואם כן?" "הוא לא יבוא!!" "טוב.. בוא נלך אליך!!" אמרה מאיה בהחלטיות וטל הפנה את האוטו לכיוון ההפוך מביתה. הם נכנסו לבניינו. מאיה הרגישה מין הרגשה מוזרה כזאת כשהיא עלתה במדרגות, מין פחד לא מוסבר. "הם נכנסו לדירתו ולחדרו. "שבי מאמי, תרגישי כמו בבית!" "אויי אני כבר רוצה לדעת את תוצאות הבדיקה, לדעת אם אני אחיה או אמות." אמרה מאיה. "את תמותי? הבדיקה שלי מאמי!" "נו אתה ואני זה אותו הדבר!" אמרה מאיה. "חח איזה חמודה!!" אמר טל. הם ישבו על מיטתו של טל ודיברו שעות, התנשקו והתחבקו. "אהה מאיה.. בואי אני אלמד אותך צעדי סלסה!" אמר פתאום טל. "חח עוד משו?" צחקה מאיה. "לא נו ברצינות! בואי.." "איך אתה יכול בכלל לחשוב על סלסה במצב שבו אתה נמצא?" "חפיף.. בואי.." אמר טל באדישות. הוא הראה לה צעדי סלסה ולימד אותה לרקוד.. כל הזמן הם צחקו וכל רגע התנשקו אפילו כשרקדו. הם היו מאושרים ביחד. "טוב טל.. אני חושבת שאני צריכה ללכת.." אמרה מאיה. "רגע.. אני אסיע אותך!!" אמר טל. "טוב.." "אבל שבי שנייה.." אמר טל ומשך אותו לזרועותיו. "מה?" אמרה מאיה בחיוך שובב. "רציתי להגיד לך משהו.." "מה?" "אני אוהב אותך!" אמר. מאיה הסתכלה עליו המומה. "הוא אמר לה את זה סוף סוף!!" "גם אני.." אמרה לו גם והם התנשקו. "טל!" פתאום קול קטע את נשיקתם ומאיה קפצה על רגליה בבהלה.
טל התבונן המום על מי שעמד שם. "אבא?" שאל. "כן חזרתי.." אמר ועל פניו הבעה כעוסה. ומאיה התבוננה בו בפחד. "חזרתי לסגור חשבון אתך!" אמר לטל. "מאחר שהשארנו אותו פתוח בינינו.." אמר והתקרב לטל. "הבטחתי לך משהו אם אני לא טועה.." אמר והמשיך להתקרב לטל. וטל הלך ממנו לאחור. ואז מאיה רצה לפני טל והסתירה אותו. "אל תיגע בו!" אמרה במבט מזהיר. "זוזי ילדה!" אמר אביו של טל. "מאיה.. תלכי בבקשה.." אמר טל. "לא אני לא אלך אני לא אעזוב אותך.. בחיים לא!" "אמרתי לך לזוז!!" צעק אביו של טל ודחף אותה הצידה, מאיה נפלה על השולחן שעמד שם וקיבלה מכה בראש ונפלה בלי הכרה. "מאיה.." צעק טל ונרכן מעליה, דם שתת מראשה. "בבקשה תלך.."צעק טל לכיוון אביו ומביט עליו במבט מטורף. "לא אני לא אלך.. לפני שאני אהרוג אותך ממזר!!" אמר והוציא סכין. הוא לקח את טל בידו והרים אותו.. "שעתך הגיעה!" ואז הוא כיוון את הסכין לכיוון גרונו של טל, איך פתאום נשמעה ירייה ואביו נפל על הרצפה. אמו של טל עמדה מאחור והחזיקה אקדח בידיים רועדות. "אימא?" טל רץ לחבק את אימו שבכתה ולא האמינה למה שעשתה. אחר כך טל נרכן מעל מאיה שעדין שכבה חסרת הכרה, הוא לקח בידיו את ראשה והצמיד אותה אליו. "מאיה תתעוררי, מאמי בבקשה.." אמר טל. מאיה לא זזה. טל התקשר לאמבולנס, הם הגיעו ולקחו אותה והוא נסע איתה, בדרך הוא התבונן עליה, היא שכבה עדין בלי לזוז. "אוף לא הייתי צריך להביא אותך לביתי.. איזה טיפש אני, אם יקרה לך משהו אני לא אסלח לעצמי לעולם!" בכה טל לעצמו. כשהם הגיעו לבית חולים טל ישב וחיכה שיצא רופא ויגיד מה המצב איתה. פתאום יצא הרופא והבעת צער על פניו מבשרת בשורות לא כל כך מעודדות. "נו.. מה איתה? מה??" צעק טל. "אדוני הצעיר, קודם תירגע.. תנשום אויר צח ואחר כך תחזור!" "אני לא אנשום שום אויר לפני שתגיד לי מה איתה!!" המשיך לצעוק טל. "איך להגיד לך זאת.." אמר הרופא בראש מושפל. "תגיד ישר ולעניין!!" "לבחורה יש זעזוע מוחי קשה.. אנחנו עושים כל מה שביכולתנו לעשות כדי להצילה." "מה?!" טל צעק עוד יותר חזק והוא בכה. "היא תמות???" "את זה רק אלוהים יודע.."

יאו אזיה יפה... :!:

המשך המשך המשך
אני צריכה המשךך דייי
המשך המשך המשך

נווווווו מה ההמשך?!
חחח אני ידעתי!!!!!!! ידעתי שאבא שלו יפגע בה! זה היה צפוי!
ידעתי מההתחלה שהוא סיפר לה! חהחהחהההה! :biggrin:

יוווווווווווווו איזה עצוב...
דיי אני עוד שנייה בוכה :cry: חחחח....

מה שהיא אמרה ^