האקס המיטולוגי...

טוב אז מאז שכתבתי הישטנה הרבה... אבל התחיל בעבר...
בהיו לי הרבה חברים מכיתה ב' אבל אף אחד לא היה אהבה אמיתית עד אליו... שמו היה רועי פגשתי אותו בטיול של הנוע"ל כך הקרנו.. נפגשנו מאט בבפגנות... באצרת רבין אפילו יצאנו פעם לסרט בדבל דייט כזה ומאז לא דיברנו... בארך שבועיים עד לספטמבר שם דיברנו המון היתקרבנו וב12 התנשקנו... אז נהינו חברים... ואז התחילו הבאיות...
הוא לא דא פארפקט בוי פראנד הוא אפילו לא היה קרוב לזה... הוא אדיש מניאק מסומם ומבריזן אבל אני אהבתי אותו... בהתחלה הכל היה טוב דיברנו למדנו להכיר אחד את השני טוב התקרבנו.. מאוד... ואז התחיל המרחק אני לא יודעת למה אבל אחרי חודש בארך התחלנו להיתרחק... האמת אני יודעת למה כי לאט לאט התחיל להיות לי חשוב שגם הוא יזום שהוא יזמין שהוא יתאמץ כצאת לקבוע והוא לא עשה את זה אני תמיד עשיתי הכל וזה דיכע אותי.. וכל התשובות שלנו נהיו תשובות קצרות ומעצבנות.. של טוב... בסדר.. מה שתגידי... ואז לא רציתי לדבר איתו... וזה הפריע לו ולי אז הוא אמר שאנחנו לא מדברים אז ניסינו לדבר אבל זה לא עבד אז זה כבר היה עבוד... הקשר כמאט מת ... והקש ששבר את גב בגמל לא היה זה שהוא כמאט שלא יכל להיפגש או היה מודיע לי בדקה התישעים זה היה כשקבנו להיפגש בפארק בעיר שלו (אנחנו לא מאתו העיר) והוא שכך להגיע ואני הייתי שם לבד כשקר לי ואין לי פלפאון... אז רבנו וניפרדנו... אולי לטובה...
ולמה אני ניזקרת בכל זה?
כי בסילבסטר חזרנו לדבר, ותבינו אחרי כל כך הרבה זמן שוכחים את כל הדברים הרעים וזוכרים.. נו את מה... את הדברים הרומנטים... את החודש שחגגנו כשהו הוביל אותי דיער למקום שהוא בנה במיוחד בישבילי עם קטורת ונרות... זוכרים את הנשיקה הראשונה את הישיבה על הספסל מקורבלים בפארק... זוכרים את ה"קונצים" הקטנים בישביל הצומי... זוכרים את הטוב ולא את הרע ובאמת יכולתי לישכוח... אבל לא הוא היה צריך להזכיר לי...
קבנו להיפגש... לדבר...
וכבר כמאט שבוע כל יום הוא לא יכול אנחנו קובעים והוא לא מודיע לי שהוא לא יכול אני צריכה לישאול אותו... זה משגע אותי... אני עדין אוהבת אותו.. או לפחות מרגישה משהו אליו... אבל אני יודעת שלא היה כלום אבל הייחס החוזר הזה פשוט מרטיח אותי!
ואני בכלל לא מבינה מה אני כל כך מתעצבנת אליו הוא לא חייב לי שום דבר!