משום מה התעוררתי מוקדם מדיי בבוקר.השינה שלי, מזמן האחרון, באמת הפכה למשהו משוגע. בד"כ אני תמיד יודעת מה קורה איתי, את זה אני באמת לא מבינה. למרות הכפור (8 מעלות בירושלים!!!) בא לי על מים קרים. בשביל מה? אני הרי אהייה חולה! לא אכפת לי.
אני מתיישבת בסלון, ומדליקה סיגריה.האם אצליח להרדם שוב? יש לי עוד לפחות 5 שעות לישון! המוזה קפצה לבקר אותי, עכשיו, ב5 בבוקר, מה קשור? אבל אני זורמת. שיר ועוד שיר ועוד שיר, וזה לא נגמר. מה נסגר?
מעניין אם אתה חושב עליי... מעניין אם מישהו בכלל חושב עליי... אני פותחת בקלפים.כנראה שלא. אני בן אדם בלי מזל בכלום, אבל מה? עם טונות של רגש. מה אני צריכה את זה? את השירים האלה? זה יקדם אותח לאנשהו? יעשה לי טוב בחיים? והקול הזה, קול היהלומים הזה שבוקע לי מתוך הגרון כשאני שרה,מה אני צריכה אותו? אוף, יש בי כ"כ הרבה ואין לי איפה לדחוף את זה...
אני חושבת שיום אחד אני אפוצה מגבוה על כל זה. כל מה שאני עוברת בשנות חיי. מי שיש לו מזל כשהוא צעיר, המזל יגמר לו מתישהו. ומי שאין לו ולא היה לו, כנראה שיש לו חבילה בעתיד. נו, מהחבילות האלה שעטופות בנייר צבעוני וקשורות בסרט אדום? הו, אני בטוחה שיגיע היום שלי.
אבל הגשם עדיין ודופק ודופק לי בחלון. למה הוא לא נגמר?
29.12.04 יום רביעי
