אוף!!!

עוברים דקות..שעות..ימים..הזמן חולף.. רק שהבעיה היא שהזמן חולף אבל בלעדייך
קשה לי מאוד...אני מרגישה ריקנות שם בפנים כמו שלא האכילו אותי ימים..לא שמעתי את קולך מספר ימים טובים ואני "רעבה" לשמוע את קולך..אני מתגעגעת לצחוק שלך,לשטויות שלך,לחיוך שלך..
אבל לא! אני יודעת שאם אני אראה אותך עכשיו אני שוב יחזור לגלגל המסורבל הזה...וזה הדבר האחרון שאני רוצה בו... אני עוברת עכשיו תהליך חיסון ממך. הלב שלי עובר תהליך חיסוני ממך,מהנגיף הקשה הזה.., "נגיף האהבה". אני הולכת לי בשקט..ואני רוצה שאתה תתעייף כבר מלהתרוצץ לי בראש, אבל אתה לא מפסיק. הגוף שלי חלש וכך גם ליבי, אני לא יכולה לדבר איתך, כי אם כן.הנגיף יחזור אלי ובגדול. וסוף סוף הוא לאט לאט נעלם. אתה יודע שאני חושבת על זה... אני לא מתחרטת..באמת שלא! אולי זה כואב..כי הפסדתי חבר ולבנתיים גם ידיד .. אבל זה שווה את הסבל הזה מאשר הסבל שאני סבלתי אישית מהמצב שלא ידעתי איפה אני עומדת.
אני כבר מחכה לרגע שאני יראה אותך ואני לא ארגיש כלום. כלום. ואוו איך אני מחכה לזה,
אבל בנתיים אני חושבת שזה בלתי אפשרי, אני רציתי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה אבל לא בשבילי אלא כי אתה רצית. עוד באותו יום 26.12.03 חשבתי.. טוב נחזור להיות ידידים, אבל די! אני לא מזוכיסטית. אני לא אכאיב לעצמי יותר רק בשביל שלך יהיה טוב. שלך יהיה שמח. שלך יהיה כיף. שלך תישאר ידידה (אני). לא!
למה שאתה לא תסבול קצת למעני? ואם לא למעני אז כמוני. אתה אף פעם לא חושב על זה ? רק על עצמך?. אני מבולבל אז אני אפסיק?! אוי באמת?!.
אתה יודע שאני חושבת על זה.. פשוט ביזבוז, תמיד הסתכלתי עליך ורציתי לתת לך סטירה שתעורר. אבל לא! אתה תקוע בבועה .למה אתה לא מוכן לפספס ידידות אבל במקום לקבל משהו יותר גדול! א-ה-ב-ה
למה אתה חייב ללכת בדרך הישרה תמיד, זה לא באמת לחיות!. צריך לפעמיים לסטות מהדרך בשביל להוסיף לחיים פלפל ובמקרה הזה אהבה.