כוכב יקר!
אני רושמת לך את זה כמעין תזכורת לעצמי, כדי שאני אדע לכעוס עליו מאוחר יותר, כשיגיע היום והוא יבוא אליי. אולי עד אז אני בכלל לא אוהב אותו יותר אבל המציאות שהייתה כנראה תחזור ואני פשוט אצליח להדחיק אותו זמנית, לא לשכוח.
הוא בא אליי אחרי הצבא ונסענו לרועי. התירוץ שלי לפגישה היה שהוא היה עייף ואני אוהבת לעשות מסז'ים. רק רציתי להיות קרובה אליו במידת האפשר. נסענו לרועי לפי החלטה שלי כי הוא היה רעב.
היה לי נהדר אותו יום. עשיתי לו מסז' וכל תא בגוף שלי זימר, כל נקבובית שלי הרגישה את הטמפ' של האוויר. אם הוא נגע בי, זה צרב. כאילו השאיר סימן לנצח. הוא סימר את הגוף שלי כולו מהמגע הקל שהוא העביר לי על הכתף. איך אפשר לעשות דבר כזה כל כך בקלות?
כשהוא החזיר אותי הבייתה הוא נתן לי נשיקה פשוטה על הלחי ואמר ביי.
החלטתי לשחק לשם השעשוע ולשם הנשיקות.
חיכיתי שהוא יתרחק טיפה ואמרתי לו (בקול מאוד מעושה ופריחי): כזו נשיקה אתה נותן לי?!
הוא חזק ונתן לי אולי את הנשיקה המתוקה ביותר שאי פעם קיבלתי או יכולתי לקבל על הלחי.
נתתי לו להתרחק מאט.
"ומה עם מילות פרידה?"
הוא חזר ואמר ביי ונן לי נשיקה.
"למה ביי ולא להתראות? אתה לא רוצה לראות אותי יותר?"
הוא הבין את המטרה שלי והוא עמד מולי, כל כך קרוב והאוויר שנשמתי היה מחומם בגלל הגוף שלו. הוא שאל אותי למה אני מתגרה בנו. אני לא זוכרת מה עניתי, אני יודעת שלא לזה הייתה הכוונה שלי. לא רציתי שהוא ילך לאחר שכל כך הרבה זמן לא ראיתי אותו. הרגשתי איתו מאושרת למרות שידעתי שהוא של אחרת ולמרות שלא קרה שום דבר מיוחד. הרגשתי ערה.
לא הסכמתי לנשק אותו כמו שבאמת רציתי כי הייתי חייבת לסגור את זה עם דני קודם. הוא הבין אותי. הוא ידע שאני אכעס עלינו.
ביום הבא נפרדתי מדני אבל לא ידעתי שאני כל כך אעדיף לכעוס מאשר להפסיד את אותה נשיקה.
כשהוא הלך שאלתי אותו מה עם מור והוא אמר לי לא לדאוג לגביה.
איך הוא יכל לעשות לי את זה? איך הוא יכל לשקר לי ככה?
הוא ידע שאני רוצה אותו לא מאותו ואולי לא מאותו שבוע והוא נתן לי להבין שהוא רוצה אותי חזרה באותה מידה, שזה יקרה בינינו. הוא אמר לי לא לדאוג בגללה.
עכשיו הוא לא מוכן לראות אותי כי הוא מפחד שהוא יבגוד בה ואני מצדיקה אותו אבל אני פשוט לא מסוגלת לשכוח לו את זה שהוא אמר לי לא לדאוג.
אם רק היית רואה אותי ביום אחרי. זהרתי כמו ניאון! אנשים שאלו מה קרה לי כי הם לא ראו אותי ככה מאושרת מעולם.
הייתי באילת עם הבסיס. בסיכום - טיול בלתי נשכח. נפלתי מבננה ונפצעתי לא כל כך פשוט בעין. כשיצאתי מהמים רק חשבתי על האם הוא עדיין יחשוב שאני יפה למרות הצלקת הקלה שתישאר לי. כאב לי, תופת כאב, אבל פחדתי רק בגללו. אני עדיין מפחדת שהוא יפגוש אותי מתישהו בעתיד עם הכוונה להיות איתי ואני עדיין אוהב אותו ויחד עם זה, הוא ישנה את הדעה שלו כשיראה אותי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שחיה תחת איום קבוע והוא?
הוא אפילו לא התקשר אליי לאחר שאמרתי לו שנפצעתי.
עזוב אהבה - הומניות? הוא אמור להיות אדם מדהים, איך זה שהוא לא התקשר?
דיברתי אותו פעם אחת אחרי זה, פעם אחת יותר מדי לדעתי העכשווית. הוא אמר לי שהוא רצה. כן. אם הוא רצה ולא התקשר זה אפילו גרוע יותר מאשר אם הוא שכח.
אני כועסת על זה ברמה שאין לי מילים לתאר ואין לי להוציא את הכעס. ממילא אני בוכה כל לילה לפני השינה כך שדמעות זה לא הפיתרון.
נראה לי שאני צריכה טיפול חשמלי. מישהו מוכל להפעיל את המים?
כדי לא לשכוח בעתיד
