נלחמתי עד הסוף ואני שלמה עם עצמי

הגורל התאכזר אליי. הכרתי את הילד הכי מדהים בעולם, התאהבתי בו, לא ברור למה, לא בזכות מראה ולא בזכות אופי, אלא בזכות הקליל הזה שהיה בינינו, איך שהיינו ידידים ונקשרנו אחד לשני בטרוף, איך שאחרי שבוע של היכרות הרגשנו כאילו אנחנו מכירים שנים.
דניאל היה החיים שלי. באמת. הוא היה אש בנשמתי, הוא זרם לי בדם, אהבתי אותו בטרוף, והאמת היא שאני עוד אוהבת אותו. הוא גם אהב אותי עד שהוא התאהב במישהי אחרת, חודשיים אחרי הפרידה בינינו.
עכשיו הוא איתה ולא איתי, ואפילו ניתק איתי כל קשר, כבר יותר משבועיים לא שמעתי ממנו. נכון שזה עצוב, אבל אני יודעת שעשיתי הכל בשביל להחזיר אותו, ועכשיו זה מנחם אותי.
עכשיו אני מתחילה להתאהב במישהו. אני לא רואה בו תחליף לדניאל, הוא בזכות עצמו. אבל את דניאל אני לעולם לא אשכח.