מה לעשות שהחיים כל כך קשים..!!

בתור התחלה אני אציג את עצמי..
קוראים לי את אוראל ואני בת 14 מראשון.
לא מזמן הכרתי מישהו בן 16 וחצי
( היו לי חברים לפניו אבל הם לא ריגשו אותי כמוהו).
על השיחה הראשונה שלנו הרגשתי שאני מתחילה להתאהב בו.. ולא בגלל איך שהוא נראה בגלל שהכרתי חתיכים יותר אלא בגלל שהאופי שלו פשוט הדהים אותי..!!
אז התחלנו לדבר שעות על גביי שעות באותו זמן הוא היה בקנדה אצל אחותו לכן או שאני לא הייתי ישנה בלילות או שהוא לא ישן בבקרים כדי שנוכל לדבר.
הוא הראה שהוא מעוניין וגם אני רמזתי שאני מעוניינת אבל כלום לא קרה..
עברו שבועיים ותאריך הטיסה שלי לוינה התקרב אז בלב כבד ניפרדנו והבטחנו שנישמור על קשר בעוד חודש כשאני אחזור..
לאחר שבועיים אחרי הטיסה יצא לי להתחבר מבית של ידידה של אחותי וגם הוא היה מחובר והוא ישר שלח לי הודעה.. בהודעה הוא רשם לי שיש לו חברה..
אני כמובן רציתי לפרק את שניהם בגלל מה שהרגשתי באותו רגע אבל לא, הבנתי אותו והראיתי עד כמה אני שמחה בשבילו בעיקר בגלל שבהתחלה גם לי היה חבר ואחרי שהכרתי אותו ניפרדנו בגלל שחבר שלי לא רצה שאהיה בקשר איתו.
פתאום המשפחה שלי ניכנסה לחדר ואמרה שהם יוצאים לבלות ושאני אשאר עם הילדים אחת מהילדים בגילי השני בן 11 בערך ועוד שני תינוקות שאחת אחיינית שלי והשני אח שלהם, היות ורצינו כל הילדים לנצל את זה שהמבוגרים הלכו ולחגוג אמרתי לו שאני אדבר איתו בהזדמנות.. וכך קרה אחרי שבועיים ביום שחזרתי לארץ למרות השעה המאוחרת התחברתי כדי לדבר איתו והוא היה מחובר
(הוא תכנן לצאת אז לא דיברנו ודחינו את השיחה לפעם אחרת)
אחרי כמה ימים החלטתי שדיי אני עומדת להתפוצץ בגלל מה שאני מרגישה, ולכן החלטתי לספר לו מה אני מרגישה.. היה לי קשה אבל סיפרתי והיו שלושה ימים מטורפים שלא ידענו מה לעשות עם עצמנו בגלל מה שאנחנו מרגישים בגלל שהוא הרגיש כלפיי משהו אבל לא ידע מזה..
אבל הוא בחר בה ואני הבנתי וחזרנו להיות ידידים כאילו הכל כרגיל והקשר שלנו אפילו התחזק יותר..!
שבוע לאחר מכן הייתה הטיסה שלו חזרה לארץ, אני כמובן שמחתי שסוף סוף נוכל להיפגש ולא רק להתכתב.. אבל בגלל הטיסה לא יצא לנו לדבר שבועיים.
אחרי שבועיים הוא מתחבר ומספר לי שהם ניפרדו בגלל שזה לא הלך ביניהם(הם היו חברים בערך שבועיים וחצי), אני כמובן אמרתי שאני מצטערת בשבילו אבל בתוך תוכי שמחתי מאוד..
ובאמת לא איחר היום אחרי שלושה ימים הוא שולח לי הודעה שהוא אוהב אותי ורוצה שנהיה חברים, אני כמובן אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה ולא כדי לשחק את הקשה להשגה אלא כדי לדעת מה החברים והמשפחה חושבים..
אז דיברתי עם החברים והם אמרו לי בהצלחה וכשזה הגיע למשפחה העניינים הסתבכו אמא שלי לא אהבה את הרעיון..! למרות שהשאר כן.
לכן אני נלחמת בין הרצון לעשות את מה שאני רוצה לבין מה שהמשפחה חושבת..!
כרגע המצב ביני לבינו כרגיל הוא עדיין מחכה שאני אגיד לו שאני מוכנה שנהיה חברים ואני מחכה להחלטה הנכונה.