אני לא מאשימה אותך..

תשמע... כמעט לפני שנה התחיל בינינו משהו.. אבל לפני זה הייתה לך חברה שנתיים ומשו. אני מבינה שזה המון זמן, ואתה ילד דיי רציני ואני מבינה שהיית הרוס בגלל מה שקרה.. אחרי חודשיים שלוש.. התלחת איתי... אני נענתי לך.. אבל עדיין היית אומר לחברות שלי וגם לי שאתה מבולבל.. ושאתה עדיין פגוע ושאתה מפחד ויקח לך זמן... אולי לא הייתי מספיק סבלנית אליך ורציתי שתאהב אותי וזהו.. ברור שזה לא הולך ככה..
אבל... עדין לא רצית ממש להיות איתי למרות שאמרת לי שכן והראת את זה פעם שבשוע שהיית רואה אותי... אבל ככה זמן לא הלך לנו יותר מהודעות בפלא' ואייסקיו מדי פעם. זה לא ממש התאים לי ואני אולי לחצתי עליך... לא יודעת. אבל אני זוכרת היטב איך שהיית מזכיר אותה, משווה אותי אליה.
זה תמיד הפריע לי.. הכאיב לי.
אתה השתמשת בי כדי לשכוח אותה, אז תדע שאני פשוט קוראת לזה לשחק ברגשות של אחרים. כשאמרתי לך את זה התחלנו להתווכח...
ועוד היית כל הזמן מקנא בי, חושב שאני עושה עיניים לחברים שלך אני יודעת מה.. אז תדע שהיו לך הזיות. ובכלל לפי דעתי לא יכולת לבוא אלי בטענות זה שאני יוצאת עם חברות שלי יחד עם כמה ידידים או זה שאני מדברת עם משהו על סתם שטויות ואתה ליד... מה יש לקנא פה? זה לא שאני לא מדברת איתך.. אתה זה שאפעם כמעט לא משתף אותי בשיחות שלך.. לא מזמין אותי לשום מקום, אז מה אני צריכה לרדוף אחריך?
תבין שאני לא ראיתי את זה שאכפת לך ממני, מהרגשות שלי, שאתה מעוניין בי ולא באקסית שלך. כנראה שאין לך מושג כזה זה כואב כשמשווים אותך למישהו אחר שאתה מת לו על הצורה.
עוד היית מקשיב לחברים שלך שרק קינאו שיש משהו בינך לביני.
אם מי אתה יוצא: איתם או איתי?
אם אתה לא מאמין בי, אז מה יש לנו לעשות ביחד?
אני לא מרגישה חשובה לך, כל הזמן הראת לי שאני פוגעת בך ( סליחה, לא שמת לב כמה פעמים התנצלתי בלי לדעת על מה בכלל?! ) אבל כשאמרתי לך שאתה פוגע בי, לא רצית להקשיב לי בכלל.
עכשיו כעבור אולי איזה 5 - 6 חודשים שלא ממש דיברנו... בלחץ שלום ולהתראות... אתה עוד פעם נופל עלי עושה לי עיניים מבקש ממני שאני אוסיף אותך לאייסי... הכל טוב ויפה.. אבל מדבר על האקסית שלך... כותב עליה דברים כמה שאתה מצטער שנפרדתם.
אתה יודע מה, היום אני מבינה אותך שזה היה לך קשה.
לא בכוונות שלי להגיד לך מה לעשות, אבל הייתי מציעה לך לחזור אליה אם זה מה שקורה לך.
אני יודעת שיכאב לי לראות אותך איתה.. אבל אתה אוהב אותה והלוואי שתיהיו מאושרים יחד. כי אתה ואני לא נועדנו להיות יחד... החברים שלך יפרידו בינינו גם ככה... עובדה שרק להם אתה מקשיב, יש עוד כמה סיבות טובות.. והראשונה שבהן זה שהמשפחה שלך לא תסכים לך לצאת איתי.. אני חותמת לך. בשביל לגרום לכאב אח"כ, חוץ מזה.. כשתדע מה עבר על החיים שלי גם אתה לא תרצה אולי לראות אותי.. אני לא יודעת... אבל לפי ההתנהות שלך ככה זה נראה.. ואני גם לא מאשימה אותך בזה.. אך גם לא את עצמי.. אין מה לעשות שנולדתי איך שנולדתי ומה שקרה לי זה לא תלוי בי אלא במי שנמצא למעלה.
אני לא מאשימה אותך על זה שאתה פוגע בי כשאתה מדבר איתי ופתאום עובר לדבר איתי עליה.. אולי גם לי זה היה קורה.. בכל מקרה הייתם המון זמן יחד. אבל אני לא רוצה שאני איהיה התרופה שלך למחלה. לכולם ידוע שהתרופות לא באמת מרפאות.. הן רק מקלות עלינו. אני לא חושבת שתוכל להתאהב בי או במישהי אחרת כל עוד אתה כל כך אוהב אותה.
ממש אין לי כח להפגע כל הזמן... למרות שאני יודעת שאתה לא מתכוון זה מאוד מכאיב רק שתדע, ומה שאתה רוצה לנסות איתי.. זה פשוט טעות.
אסור לנו להיות ביחד.
אתה לא באמת מעוניין בי... אז מה זה שווה שאני אתקע עליך.? אני צריכה להמשיך בחיי...
אני רוצה שניהיה ידידים אך זה כבר קשה...
כמו שאומרים : הדרך הכי קשה להתגעגע- זה להיות בקרבו של מישו שאתה אוהב ולדעת שהוא אפעם לא יהיה שלך.




אם יש לכם הצעה בשבילי מה עלשות... בבקשה תגידו לי.