במשך התקופה האחרונה (שנה בערך) הייתי תמיד נתקעת אם הבחורים הלא הכי סימפטים.. שלא נתנו לי מה שאני צריכה ואפילו להפך, דבר שמאוד דיקע אותי. ואז לפני שבועיים פגשתי מישהו חדש. הוא בשיכבה מתחתי בבית ספר אחד ואנחנו עובדים יחד במלצרות אך לרוב כשהו מסיים אני מתחילה אז לא ממש יוצא לנו להיפגש. אבל מאז נפגשנו כבר כמה פעמים (3 ליתר דיוק) אחרי משמרת ובפעם הראשונה דיברנו המון והיה לי כיף וגם לו כיף והיה מצחיק והוא ניראה לי כמו כזה בן אדם מדהים בדיוק זה שחיקיתי לו. ואני חושבת שלאט לאט בא לי אליו יותר ולפי דברים קטנים אני מרגישה שגם הוא רוצה אותי. אבל מצד שני הוא לא יוזם. הוא לא מציע לי לצאת או להיפגש, הוא גם לא מתקשר או שולך אסמס. אבל אני כן. אני מתחילה שיחות (לא טלפון שיחות אסמס) ודברים כאלו ורמיזות כמו " אני לא עושה כלום היום" הוא: "גם אני לא" אני: "ומחר אני ממש עמוסה" הוא: "גם אני"
ואני לא רוצה להיות זאת שתציע ואני גם לא רוצה לרדוף אחריו כי אני לא מאמינה שזה מה שצריך לעשות. אבל אני כול כך רוצה שיקרה משהו...
למישהו יש עצה?...
13.10.05
