כבר כמעט חודש עבר מאז הפגישה עם ד.ג ... ועדיין הגעגועים שלי אינם נשכחים וגם לא נחלשים . זה מוזר איך שהגוף והנשמה רוצה משהוו שהוא אסור. וזה אסור , ואני יודעת שזה אסור !!
יום רביעי אני נוסעת לגוש... ששם בטוח אני אפגוש בו, מקווה שהגוף שלי לא יראה סימני התרגשות גדולים מידי .. כאלה שמפחיד לחשוב שאנשים אחרים מבחינים בהם ...
מקווה שלא אגיע שוב למצב הזה , שבאותו רגע הכל טוב והכל סבבה אבל לאחר כמה ימים התוצאות כאלה נוראיות , ההרגשה לא טובה , הרגשה של נתינה בלי לקבל חזרה.
אז זה הדףף הראשון שלי ביומן ...
מקווה שהאחרים לא יהיו על אותו נושא למרות שאינני בטוחה בכך בכלל!
סוףף ...
28/11/05
