אוף קשה לי כל כך... למה הוא עשה את זה? למה אחרי כל מה שעשיתי בשבילו הוא לא מוכן לעשות דבר קטן בשבילי? למה דווקא כשאני הכי צריכה אותו הוא עוזב?... הוא אומר שהוא אוהב ושאני הדבר הכי חשוב לו בעולם... ולא רוצה להיות איתי כדי להספיק לגרום לי לסבול... אבל נראה לי שאני מעדיפה לסבול איתו מאשר בלעדיו... אני לא יכולה יותר אני כל כך מתגעגעת אני לא מסוגלת לראות אותו אפילו. אני כל היום מחכה שהוא יתקשר שהוא ישלח הודעה.. על זה אני חייה... רק במחשבות עליו. לחשוב שלפני ימים ספורים הוא היה שלי... היינו ביחד. ופתאום בגלל שטות הכל נגמר... הוא אומר שזאת הפסקה אבל האם אני ארצה לחזור אחרי כל מה שסבלתי? הרי אני יודעת שתמיד יש סוף... ואם כבר סבלתי את הסוף הזה.. אני לא ארצה לעבור אותו שוב... מה אני צריכה לעשות? אני אבודה עסוקה פה ברחמיים עצמיים כל היום... פתאום פורצת בבכי... בחיים לא הרגשתי כל כך לבד... איך מישהו שהוא היה כל החיים שלי פתאום כבר לא שלי... איך אני ממלאה את כל הריק הזה? את כל הזמן הזה שהייתי איתו... במה אני אתעסק עכשיו? נמאס לי זאת הפרידה הראשונה שלי ולא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה... אני חייה רק מהטלפונים שלו ומההודעות שהוא שולח... כל היום מחכה רק לזה... מחכ השהוא יגיד לי משהו מעודד... ומזה אני יכולה לשמוח לכמה דקות.. לדעת שהוא עדיין אוהב אותי.. אבל עד מתי זה ימשך?... הוא היה כל כך חרא אליי למה אני כל כך אוהבת אותו? תמיד קילל והתיחס אליי לא יפה.. ותמיד סלחתי לו...
אני יודעת שאני צריכה להתעורר לחיים ולהמשיך הלאה.. אבל אני כל הזמן מתעסקת רק בו... אוף!!! חרא
שלושה ימים אחרי פרידה
