זה לא אתם, זו אני...

משפט אחד ששמעתי מכמה וכמה חברים שלי לשעבר במשותף וללא ידיעתם זה "אוי, את קשה". אז כן, אני קשה ומודעת לזה אבל זה לא עוזר לי. אני לא יודעת למה אני כמו שאני ועוד פחות מזה, אני יודעתלמה אני ככה.
אם לשאול אדם שמעולם לא הייה לו בן זוג, מה עדיף: כמות בני זוג בסך שלי (שאני אתפלא אם לא עבר את ה-20) או שום דבר - קרוב לודאי שאותו אדם יאמר שמצבי טוב יותר. אני חולקת על כך.
הכרתי כל כך הרבה בחורים מגיל יחסית מאוד צעיר. למדתי מהם המון אבל בעיקר מה אני לא רוצה בגבר. עכשיו, בשבילי לחפשבן זוג זה ממש גיהנום עלי אדמות. אני מאוד קטנונית ואני מאוד בררנית ומעולם לא פגשתי מישהו שיכל לעמוד בכל מה שאני צריכה.
בנוסף לזה, אני מחפשת קשר רציני ויחד עם זה אני לא מסוגלת לאהוב או להאמין שאוהבים אותי. ברגע שהרגש שלי מתחזק, אני מוצאת תירוץ כלשהו לעזוב. אני מניחה שזה תירוץ שנועד סך הכל לכפר על סיבה אמיתית שאני עדיין לא מודעת אליה כמו שקרה כל כך הרבה פעמים בעבר אבל עדיין. צורה כזו של חיים גורמת לאדם בסופו של דבר לתהות האם אהבה באמת אפשרית בשבילו.
באחת מגלישותי עקב שעמום באינטרנט נתקלתי באתר שו יש שאלון אהבה (שאגב, זכיתי לציון לא רע על ידיעותיי). אחת השאלות הייתה "האם כל אדם יכול להתאהב?". ני לא זוכרת מה עניתי (ואלי כרגיל אני מדחיקה הפסד כלשהו) אבל התשובה הנכונה היא "לא". לא כל אדם יכול לחוש את הרגש הזה ומה חבל אך הם לא הסבירו את הסיבה לכך. בכל אופן, מאותו יום וככל שאני פוגשת יותר ויותר בחורים שרוצים אותי ואני דוחה למרות שאני מכירה כל כך הרבה בנות שיעשו הכל בשביל להשיג בחורים שכאלו, אני תוהה, האם אני אחת מאותם חסרי יכולת?
לא הייתי רוצה לחשוב ככה. אמא של אחד החברים שלי לשעבר ניבאה את העתיד שלי בתור אחת שתתחתן ותתגרש המון פעמים וכל בעל שיעבוד בדרכי יהיה ממש אומלל עקבותיי, כשם שאני אהיה אומללה כל חיי. ואם לעזוב לרגע את החוצפה של האישה לאמר דבר כזה לחבר שלי ובנוסף לכך לבקש ממנו לסיים את הקשר, האם היא באמת טועה? כלומר, אני מכירה מע מאוד זוגות אשר נשואים עדיין את הנישואים הראשונים שלהם ומתוך כל אותם זוגות (אשר אפשר לייחס להם תקופה ארוכה) ינו רק זוג אחד שאני רואה בו אהבה או קרבה. כלומר, אם גירושין וחוסר קרבה סובבים אותי, האם אני אדע לחיות משהו אחר? כל אדם שמכיר אותי עם הבעיות שלי והתסבוכים שלי (שלהעלות על דף או צג יקח לא מעט זמן) אומר שאני אתגרש לפחות פעם אחת. מה אני אמורה לחשוב על ומתוך כל זה?